עובדים ועובדות שעברו את גיל פרישת חובה (גיל 67, לנשים ולגברים) זכאים שהמעסיק יפקיד עבורם הפקדות לביטוח פנסיוני כמו כל העובדים במשק, למעט מקרים מסוימים.
למעשה, למעסיק אסור להפסיק לבצע הפרשות לביטוח פנסיוני עבור עובד שהגיע לגיל פרישת חובה, אף על פי שזהו הגיל שבו ניתן לחייב עובד לפרוש מעבודה. כל עוד העובד ממשיך לעבוד עבור המעסיק, על המעסיק להמשיך להפקיד עבורו לקרן הפנסיה.
בכל מקרה שהמעסיק מפסיק להעביר תשלום עבור עובד מסוים, עליו לדווח לגוף הפנסיוני על ההפסקה ולפרט את הסיבה להפסקה.
מתי המעסיק רשאי שלא לבצע הפרשות לביטוח הפנסיוני של עובד: אם העובד פוטר או פרש מהעבודה הקודמת בגיל 67 או לאחר גיל 67 והעובד מקבל קצבה נוספת פרט לקצבאות וגמלאות של המוסד לביטוח לאומי (למשל אם הוא מקבל קצבת פנסיה), במקרה כזה, המעסיק לא חייב להפקיד עבורו לפנסיה.
נגד מעסיק שמפר את חובתו להפקיד לביטוח הפנסיוני, ניתן להגיש תלונה ליחידת האכיפה של חוקי העבודה.
אם העובד החל לעבוד אצל המעסיק לפני גיל פרישת חובה, והוא ממשיך להעסיקו גם לאחר גיל פרישת חובה (גם לאחר גיל 67), המעסיק חייב להמשיך להפקיד עבורו לקרן פנסיה גם לאחר שהעובד עבר את גיל פרישת החובה, כל עוד הוא ממשיך לעבוד אצלו.
אותו דבר אמור לגבי עובדות נשים לאחר גיל 67, שממשיכות לעבוד עבור אותו מעסיק גם לאחר הגיען לגיל פרישת חובה.
היתרון של המשך הפקדות לפנסיה לאחר גיל פרישה טמון בכך, שלאחר שהעובד יחליט לפרוש ולקבל את הקצבה מקרן הפנסיה שלו, סכום הקצבה יהיה גבוה יותר מאשר סכום הקצבה שיקבל אם פרש בגיל הפרישה הרגיל.
עם זאת, חשוב מאוד לקבל יעוץ מיועץ פנסיוני, משום שסכומי הקצבאות תלויים גם בסוג ההשקעות שקרן הפנסיה משקיעה בהן. ובנוסף, יש גם שיקולי מס.
מה קורה לגבי עובדים חדשים שהחלו לעבוד במקום העבודה לאחר גיל פרישת חובה:
עובדים אלה זכאים שהמעסיק יפקיד עבורם הפקדות לביטוח הפנסיוני, אבל רק בתנאי שהם פוטרו או פרשו מעבודתם הקודמת לפני גיל פרישת חובה, או בתנאי שהקצבה היחידה שהם מקבלים היא קצבת הזקנה של הביטוח הלאומי.
לדוגמה, אם עובד פרש מעבודתו הקודמת בגיל 67, וכשנה או שנתיים לאחר מכן החל לעבוד במקום אחר, והוא מקבל קצבת פנסיה מקרן הפנסיה שהיתה לו בעת שנות עבודתו עד לפרישתו לפנסיה, המעסיק אינו חייב לבצע עבורו הפקדות לביטוח פנסיוני.
לעומת זאת, אם הוא החל לעבוד בגיל 68 או 69 במקום החדש, והוא לא מקבל קצבת פנסיה בנוסף על קצבת הביטוח הלאומי, על המעסיק חלה חובה לבצע עבורו הפקדות לביטוח הפנסיוני.
כמה להפקיד: החל ממשכורת ינואר 2017, שיעור ההפקדות עומד על 18.5% מהשכר, מהם ששה אחוזים על חשבון העובד והיתר (12.5%) על חשבון המעסיק.
הפקדות המעסיק מתחלקות כך: 6.5% הפקדות המעסיק לרכיב תגמולים וששה אחוזים הפקדות המעסיק לרכיב הפיצויים). יצויין, כי עובדים בשירות המדינה זכאים לשיעורי הפקדות גבוהים יותר.
יצויין, כי העובדים זכאים לבחור את סוג הביטוח הפנסיוני שבו הם מעוניינים להיות מבוטחים (קרן פנסיה, קופת גמל או ביטוח מנהלים).
בנוסף, העובדים זכאים לבחור את הגוף הפנסיוני הספציפי שאליו יופקדו הכספים ושבו ינוהל הביטוח הפנסיוני.
במקומות עבודה שבהם חל על העובדים הסדר מיטיב בביטוח פנסיוני, המעסיק מחויב להפקיד – גם עבור עובדים שעברו את גיל פרישת חובה – סכומים על פי הסדר זה, אם תנאיו טובים יותר מהתנאים שנקבעו בצו ההרחבה.
