שחיקת עובדים היא חלק בלתי נפרד מבריאותם הנפשית של העובדים וממצבם הנפשי הכולל, והיא עלולה להוות בעיה אמיתית לארגונים עד כדי פגיעה בפרודוקטיביות ובתוצאות העסקיות.
כאשר המנהלים דוחקים בעובדים להגיע להישגים גבוהים יותר ויותר, ודורשים מהעובדים להשקיע זמן רב יותר בעבודה, רבים מאותם עובדים מתחילים להרגיש את ההשפעות של דחיקתם אל מעבר לגבולות היכולת הנפשית שלהם.
ההנחה הרווחת היא ששעות עבודה ארוכות וסביבת לחץ גבוה, יכולות לייצר רמות פרודוקטיביות גבוהות יותר.
אלא שבפועל קורה בדיוק ההיפך: השחיקה נוצרת בעקבות שעות עבודה ארוכות ולחץ גבוה, וכתוצאה מכך נוצרת ירידה בפרודוקטיביות.
ממחקרים שביצע מכון הבריאות של מקינזי בכל העולם עולה, כי לעבודה (במקומות העבודה) יש השפעה חזקה מאוד על הבריאות הפיזית והנפשית של העובדים.
עוד עולה ממחקרים אלה של מקינזי, כי יש מתאם גבוה בין חווית עובדים חיובית לבין בריאות פיזית ונפשית מיטבית, לאריכות ימים ושביעות רצון מהחיים, בנוסף לשיפור הביצועים העסקיים.
למרות זאת, עד 25 אחוזים מהעובדים בעולם חווים תסמינים של שחיקה, מה שיוצר סיכוי הגבוה פי שישה לכך שהם יעזבו את עבודתם.
לדברי החוקרים של מקינזי, למעסיקים יש אפשרות לנצל את ההזדמנות האדירה שקיימת כדי לקדם את בריאותם הנפשית ורווחתם של העובדים שלהם, וכתוצאה מכך לקבל כוח עבודה משגשג המונע על ידי תחושת מטרה חזקה.
עוד טוענים החוקרים של מקינזי, כי על המעסיקים מוטל להגביר את מידת ההתמקדות שלהם במעורבות מערכתית כוללת כדי למנוע שחיקת עובדים, ולא להתמקד רק בהתערבות המיועדת לעובדים שמראים סימנים שהם נאבקים עם שחיקה.
מעורבות מערכתית שכזאת כוללת הפחתת התנהגות רעילה במקום העבודה, הפחתת עומסי עבודה והגברת שיוויון והכלה.
מסקר של חברת המחקרים האמריקאית גאלופ עולה, כי כ-19 אחוזים מהעובדים בארה"ב מגדירים את בריאותם הנפשית כסבירה או כירודה, ומדווחים על היעדרות בלתי מתוכננת בשל בריאות נפשית לקויה, בהיקף הגדול בערך פי ארבעה לעומת עמיתיהם המדווחים על בריאות נפשית טובה, או טובה מאוד או מצוינת.
על פי הערכה שערכו החוקרים של גאלופ, המתבססת על נתונים שנמדדו במהלך 12 חודשים רצופים, עובדים שבריאותם נפשית הינה סבירה או לקויה נעדרו בכמעט 12 ימי היעדרות לא מתוכננים בשנה, לעומת כ-2.5 ימים של היעדרות לא מתוכננת לכל העובדים האחרים.
נתונים שנאמדו לגבי כוח העבודה בארה"ב מראים, כי העלות לכלכלה של הפסד העבודה הזה מוערך בכ-47.6 מיליארד דולר בשנה, באובדן פרודוקטיביות.
עוד עולה מהנתונים הללו, כי העלות של הפסד יום עבודה מוערכת באופן שמרני בכ-340 דולר ליום, לעובדים במשרה מלאה, ובכ-170 דולר ליום, לעובדים במשרה חלקית.
בהתפלגות לפי סוגי אוכלוסייה מראה המחקר של גאלופ, כי עובדים שסובלים מפגיעה מסוימת בבריאותם הנפשית, אינם מחולקים באופן שווה בקרב האוכלוסייה העובדת.
בדומה למדדים אחרים בתחום בריאות הנפש, כולל דיכאון, כ-23 אחוזים מהנשים נוטות יותר לדווח על בריאות נפשית ירודה או סבירה, לעומת כ-15 אחוזים מהגברים.
כ-31 אחוזים מהעובדים הצעירים מתחת לגיל 30 מדווחים על בריאות נפשית ירודה או סבירה, לעומת כ-11% מבני ה-50-64, וכתשעה אחוזים מבני ה-65 ומעלה.
כ-36 אחוזים מהנשים העובדות שגילן נמוך מ-30 מדווחות על בריאות נפשית סבירה או לקויה, ומהוות את פלח האוכלוסייה הגדול ביורת לעומת כל שאר תת-הקבוצות לפי גיל ומגדר. החוקרים מציינים, כי בקרב בני ה-65 ומעלה, הפער בין המינים בבריאות הנפש נעלם.
כשבעה אחוזים מהעובדים בארה"ב מדווחים שלעבודתם יש השפעה שלילית ביותר על בריאות הנפשית, וכ-33 אחוזים מהעובדים בארה"ב מדווחים כי לעבודתם יש השפעה שלילית במידה מסוימת על בריאותם הנפשית.
זאת, לעומת כשבעה אחוזים מהעובדים שמדווחים כי לעבודתם יש השפעה חיובית ביותר על בריאותם הנפשית, וכ-23 אחוזים מהעובדים בארה"ב שמדווחים כי לעבודתם יש השפעה חיובית במידה מסוימת על בריאותם הנפשית.
