לאחרונה פסק בית הדין האיזורי לעבודה כי עובד שהשתמש ברכוש המעסיק ללא רשות וללא אישור, כדי להרוויח כסף, ובעקבות השימוש ברכוש נגרמו למעסיק עלויות, אינו זכאי להשלמת פיצויי פיטורים (מעבר למה שנצבר בקרן הפנסיה), אינו זכאי לדמי הודעה מוקדמת, אינו זכאי לפיצוי בשל שימוע לא כדין, ואינו זכאי לפיצוי על אי מתן הודעה על תנאי העבודה. עם זאת, הוא כן זכאי לפידיון יתרת ימי חופשה ודמי הבראה.
פרטי המקרה: חברה שמפעילה משאיות לפינוי אשפה בבעלותה תבעה בבית הדין לעבודה עובד שפוטר, בדרישה להחזיר לה כספים שלטענתה גנב ממנה במסגרת עבודתו כנהג משאית לפינוי אשפה, כאשר המשאית שייכת לחברה.
העובד הגיש כתב תביעה שכנגד, במסגרתו הוא דרש פיצוי כספי עבור זכויות סוציאליות שמגיעות לו לטענתו בשל תקופת עבודתו בחברה.
הדיון בבית הדין האיזורי לעבודה היה בנוגע לשאלה האם הוכח שהעובד עשה שימוש במשאית של המעסיק לצורך הפקת רווחים פרטיים, ללא ידיעתו וללא אישורו של המעסיק.
כפועל יוצא מהכרעה זו יקבע בית הדין את ההכרעה האם העובד אכן זכאי לזכויות כספיות הנובעות מתקופת עבודתו אצל המעסיק.
ואכן, בדיון הוכח שהעובד השתמש במשאית של המעסיק לצורך פינוי פסולת, עבור גורם שאינו לקוח של המעסיק, ללא ידיעתו וללא אישורו של המעסיק.
בנוסף, המעסיק נאלץ לשאת בעלויות הטמנת הפסולת. עם זאת, המעסיק לא הוכיח את הנזק הכספי שנגרם לו לטענתה בשל התנהלות העובד.
לאור כל זאת, פסק בית הדין כי העובד לא חויב בפיצוי ממוני בגין מעשי הגניבה, אבל כן חויב בפיצוי בגין נזק לא ממוני בסכום של 50 אלף שקלים.
בית הדין פסק, כי העובד לא זכאי לפיצויי פיטורים מעבר לסכומים שנצברו בקרן ושוחררו לו, ואינו זכאי לקבלת יתרת תשלום בגין הודעה מוקדמת.
למעשה, בית הדין האזורי לעבודה קיבל את התביעות בחלקן ופסק כך:
המעסיק הוכיח כי העובד השתמש במשאית השייכת למעסיק לצורך פינוי פסולת מבית עסק המשמש לאירועים, שאינו לקוח של המעסיק, ללא ידיעתו של המעסיק וללא אישורו.
עוד הוכח, כי המעסיק נאלץ לשאת בעלות הטמנת פסולת זו. עם זאת, המעסיק לא הצליח להוכיח את סכום הגניבה.
קימת פסיקה של בית הדין הארצי לעבודה (במקרה אחר) לפיה פסק בית הדין הארצי לעבודה כי כדי שניתן יהיה לפסוק למעסיק פיצוי ממוני בשל מעשי גניבה שיטתיים, על המעסיק להוכיח את היקף הנזק שגרם העובד למעסיק.
באותו פסק דין ציין בית הדין הארצי, כי השערות שאינן מספקות לא עומדות ברף ראייתי שיאפשר לחייב את העובד. בפרט כאשר לא קיימת כל ראיה פוזיטיבית לרציפות המעשים ולהיקפם לאורך תקופה מוגדרת.
עוד פסק בית הדין הארצי לעבודה, כי במקרים מסוג זה יש לפסוק פיצוי בגין נזק לא ממוני.
מכיוון שכך, כאמור, פסק בית הדין האיזורי לעבודה כי אין לחייב את העובד (במקרה הנוכחי) בפיצוי ממוני בגין מעשי הגניבה, אבל יש לחייבו בפיצוי בגין נזק לא ממוני בסכום של 50 אלף שקלים.
צד העובד: העובד טען בבית הדין כי המעסיק איחר בתשלום שכרו, לא מסר לו תלושי שכר במועד המתחייב לפי דין ופעמים רבות לא מסר לו תלוש שכר כלל. טענה זו נדחתה בהעדר הוכחה.
בית הדין האיזורי לעבודה פסק, כי העובד לא זכאי לפיצוי בגין אי מתן הודעה על תנאי העבודה. לפי ההלכה מפצים ברכיב זה כאשר עולה בידי העובד להצביע על נזק שנגרם לו כתוצאה מאי מסירת הודעה על תנאי ההעסקה.
במקרה הנוכחי, קבע בית הדין, כי העובד לא טען שתנאי ההעסקה לא היו ידועים לו לאורך תקופת עבודתו, והוא אף לא טען שזכויותיו נפגעו בשל אי קבלת הודעה בכתב.
טענתו בהקשר זה מסתכמת בכך שהוא לא קיבל הודעה או הסכם עבודה המפרט את תנאי העבודה לרבות שכרו ולכן הוא זכאי לפיצוי.
זאת ועוד, בסעיף אחר פסק בית הדין האיזורי לעבודה כי העובד אינו זכאי לפיצוי בגין אי עריכת שימוע כדין.
העובד קיבל הזמנה לשימוע כדין, במסגרתה פורטו הסיבות לשימוע ובאופן כזה שניתנה לו האפשרות להיערך מראש לקראת השימוע.
בשימוע שנערך לו נכחו הגורמים הרלוונטיים מטעם המעסיק, וניתנה לו הזדמנות נאותה להשמיע טענותיו בקשר להאשמות נגדו, על כך שהוא אוסף פסולת מגורמים שאינם בהסדר עם המעסיק. לאחר השימוע החליט המעסיק לפטר את העובד והוא קיבל מכתב פיטורים כדין.
בנוגע לטענתו של העובד לגבי חופשה: תלושי השכר כוללים פירוט נכון של מאזן ימי החופשה. לכן הימים הנקובים בהם יעמדו לזכות העובד, גם אם הם נובעים כולם או חלקם, מהתקופה שקדמה למועד ההתיישנות.
לפיכך, פסק בית הדין כי העובד זכאי ליתרת ימי חופשה כפי שמצוין בתלוש השכר האחרון שקיבל. בנוסף, פסק בית הדין, כי העובד זכאי להפרשי הפרשות פנסיוניות (תגמולי מעסיק) ולדמי הבראה.
בנוגע להפרש בין סכום פיצויי הפיטורים המגיע לו על פי תקופת עבודתו בחברה לבין סכום הפיצויים הכלול בקרן הפנסיה, ובנוגע לדמי הודעה מוקדמת פסק בית הדין, כי מאחר שהוכחה גרסת המעסיק בנושא השימוש שהעובד עשה במשאית שבבעלותו (של המעסיק) לצורך פינוי פסולת מגורם שאינו לקוח של המעסיק וללא ידיעתו ואישורו, הוא אינו זכאי לפיצויי פיטורים מעבר לסכומים שנצברו בקרן ושוחררו לו.
כמו כן פסק בית הדין כי העובד לא זכאי לקבל יתרת תשלום בגין הודעה מוקדמת.
לדברי בית הדין, אין מקום לשלילה מלאה של פיצוי הפיטורים, כאשר מדובר בעובד שעבד בחברה כשבע שנים, כאשר הטענות כנגדו מתייחסות לתקופה של כשנתיים לפני סיום עבודתו, וכאשר המעסיק לא הוכיח באילו תקופות הוא פסולת מאותו גורם שאינו לקוח אל החברה, ובנוסף, לא הוכיח מהו הנזק הכלכלי שנגרם לחברה לטענתה כתוצאה מכך.
בסיכומו של דבר פסק בית הדין כי על העובד לשלם למעסיק פיצוי בסכום נטו של 32,636 שקלים, שכן מסכום הפיצוי של 50 אלף שקלים יקוזז סכום של 17.364 שקלים.
הסכום שמקוזז הוא בגין כמה זכויות סוציאליות, בהן דמי הבראה בסכום של 2,686 שקלים הפקדות פנסיוניות תגמולי מעסיק בסכום של 2,700 שקל, ופדיון ימי חופשה בסכום של 11.978 אלף שקלים.
עוד פסק בית הדין כי עובד יישא בהוצאות המשפט של המעסיק ושכר טרחת עורך דין בסכום של 6,500 שקלים.
תיק: 6272-06-18.
