בית הדין לעבודה דן לאחרונה בתביעה של עובד שטען כי לא שולמו לו שעות נוספות כדין במהלך תקופת עבודתו בחברה שהעסיקה אותו.
בית הדין האיזורי לעבודה פסק, כי העובד לא קיבל תגמול עבור שעות נוספות שביצע בחלק הראשון של תקופת העבודה, וכי התגמול הגלובלי עבור שעות נוספות ששולם לתובע בחלק השני של תקופת העבודה, לא שיקף את סדר הגודל של השעות הנוספות שביצע בפועל.
עם זאת פסק בית הדין כי יש להפחית משעות העבודה של העובד, זמן הפסקה של 30 דקות ביום, אבל שאר ההפסקות הן בגדר זמן עבודה.
בית הדין לעבודה דן בסוגיה האם המעסיק אישר לעובד לבצע שעות נוספות. בהינתן התנהלות הצדדים קבע בית הדין לעבודה, כי העובד זכאי לתשלום עבור שעות נוספות ביחס לכל תקופת העבודה שלו, בהיקף של עד 11 שעות עבודה ביום, כאמור, בקיזוז 30 דקות הפסקה, בימים ראשון עד חמישי. כמו כן פסק בית הדין כי העובד זכאי לתשלום שעות נוספות בגין השעות הנוספות שביצע ביום שישי.
המחלוקת בין המעסיק לעובד היתה בשלוש סוגיות עיקריות:
1 האם דו"חות הנוכחות מלמדים על שעות העבודה של התובע או שיש להפחית מהם את זמן הפסקה.
2 האם גמול השעות הנוספות הגלובלי ששילמה החברה לעובד במהלך חלק מהתקופה, מקיים את התנאים הנדרשים בפסיקה, באופן שרכיב השעות הנוספות מהווה שעות נוספות אמיתיות, כלומר שרכיב זה עונה על החובה המוטלת על המעסיק מכוח חוק שעות עבודה ומנוחה, או שמדובר ברכיב פיקטיבי.
3 האם המעסיק אישר לעובד לבצע עבודה בשעות נוספות ובאיזה היקף.
בנוגע לקיזוז הפסקות משעות העבודה, הדגיש בית הדין לעבודה את ההבחנה שנערכה בפסיקה, בין הפסקות (מהעבודה) שהמעסיק חייב לתת לעובד וחייב לשאת בעלותן, לבין הפסקות שהמעסיק חייב לתת לעובד אך אינו חייב לשאת בעלותן.
לגבי הפסקת מנוחה לאכילה והפסקות נוספות שנמשכות פחות מ-30 דקות, אשר תוצאתן לא הוסדרה באופן ישיר על ידי המחוקק, ציין בית הדין לעבודה כי ההלכה היא שהמעסיק לא יכול לבטל הטבה שניתנה לעובד והפכה לחלק מתנאי עבודתו המוסכמים.
עם זאת פסק בית הדין, כי יש להפחית משעות העבודה של העובד זמן הפסקה כולל של 30 דקות ביום בלבד, לתקופה שלא התיישנה.
בית הדין ציין, כי בזמן אמת קיזז המעסיק מזמן העבודה 30 דקות בלבד, ובכך למעשה (המעסיק) קבע בפועל, כי ההפסקות הקצרות שמעבר לאותן 30 דקות הן בגדר זמן עבודה.
בנוסף, קבע בית הדין, כי יש לקחת בחשבון את טענת העובד שבזמן ההפסקות הקצרות הוא עבד על ידי מתן מענה טלפוני.
לכן, קבע בית הדין כי הפסקות העישון הקצרות של העובד נחשבות לשעות עבודה. מכיוון שכך, אין לקזז זמני הפסקות מעבר ל-30 דקות ביום.
לאור כל זאת, קבע בית הדין כי במהלך כל תקופת העבודה, התובע ביצע בפועל שעות נוספות.
עוד קבע בית הדין, כי העובד לא קיבל תגמול עבור השעות הנוספות שביצע בתקופת העבודה הראשונה, עד להחלת הסדר שעות נוספות גלובלי.
בנוגע להסדר השעות הנוספות הגלובליות פסק בית הדין כך: הסדר שעות נוספות גלובליות הוא הסדר לגיטימי, רק אם הוא עומד בכל שלושה התנאים הבאים:
1 הדבר נעשה במסגרת המותר לפי חוק שעות עבודה ומנוחה.
2 לא מדובר בהסדר פיקטיבי.
3 ההסדר עומד במספר תנאים שנקבעו בפסיקה.
בית הדין לעבודה פסק כי במקרה זה, גמול השעות הנוספות הגלובלי ששולם לתובע לא מקיים אחר אחד התנאים: אי שיקוף סדר הגודל של השעות הנוספות שביצע התובע בפועל.
לכן, פסק בית הדין, כי לא ניתן לתת להסדר תוקף משפטי, נוכח היותו הסדר פיקטיבי שנועד לעקוף את דרישות החוק.
אשר לשאלה האם אושר לתובע לבצע שעות נוספות: במהלך כל תקופת העבודה, העובד והמעסיק כאחד היו מודעים לכך שהעובד מבצע שעות נוספות רבות עליהן הוא אינו מקבל תגמול.
בתקופה הראשונה, מדובר היה בכל השעות הנוספות שהתובע ביצע, ובתקופה השנייה, מדובר היה בשעות שמעבר למכסה המאושרת.
נוכח הפסיקה, קבע בית הדין, כי אין חולק בדבר סמכות המעסיק שלא להתיר ביצוע שעות נוספות במסגרת הפררוגטיבה הניהולית שלו. עם זאת, על המעסיק היה להפעיל את סמכותו כדין ובתום לב.
במקרה הנוכחי, קבע בית הדין, כי המעסיק פעל בחוסר סבירות ובחוסר הגינות.
בנוסף קבע בית הדין כי המעסיק דיבר בשני קולות: מחד ביקש כי העבודה תבוצע במסגרת של 11 שעות עבודה ביום, ומאידך, הודיע כי הוא אינו מאשר עבודה בשעות נוספות בתחילה בכלל, ובהמשך, מעבר למכסה המאושרת.
עם זאת, קבע בית הדין, מאחר שהתובע ידע בתקופת העבודה הראשונה כי המעסיק אינו מאשר ביצוע שעות נוספות, ובהמשך ידע כי המעסיק אינו מאשר שעות נוספות מעבר למכסה המאושרת, אין מקום לקבוע שהמעסיק יחוייב בתשלום גמול שעות נוספות מעבר ל-11 שעות העבודה הנדרשות לצורך ביצוע התפקיד, כפי שקבע המעסיק.
לכן, פסק בית הדין, כי העובד זכאי לתשלום גמול שעות נוספות ביחס לכל תקופת העבודה בהיקף של עד 11 שעות עבודה ביום, כאמור, לאחר הפחתה של 30 דקות הפסקה, בימים ראשון עד חמישי. כמו כן התובע זכאי לתשלום שעות נוספות בגין השעות הנוספות שביצע ביום שישי.
בנוגע להסדר גמול שעות נוספות גלובלי, בית הדין לעבודה קבע כי ברגע שנפרם בעניין זה ההסכם שבין הצדדים, זכאי העובד ליישום ההוראה הקבועה בחוק שעות עבודה ומנוחה, על פי חישוב של גמול השעות הנוספות.
לאור כל זאת פסק בית הדין כי יש לערוך חישוב מחדש של סכום הזכאות של התובע לתשלום גמול השעות הנוספות.
לאחר קבלת החישוב של התובע וקבל תגובת המעסיק, יתן בית הדין את החלטתו בנוגע לסכום לתשלום עבור שעות העבודה הנוספות שביצע התובע.
