פסק דין שניתן באחרונה בנושא הטרדה מינית קובע, כי גם אם המנהל שהטריד אינו מועסק ישירות על ידי מעסיק המוטרד\ת, זו עדיין הטרדה מינית שמחייבת את המעסיק לשלם פיצוי.
על פי פסיקה זו, אף על פי ששותף בכיר בחברה הבת של חברת המעסיק נחשב ל"ממונה מטעמו של המעסיק גם אם אינו עובד ישיר שלו", ניתן לתבוע אותו בגין הטרדה מינית. פסק דין זה מרחיב את ההגדרה בחוק למניעת הטרדה מינית.
בית הדין לעבודה פסק, כי המעסיק ישלם לעובדת שהוטרדה פיצוי בסכום של 35 אלף שקלים בגין אי עמידה בהוראות החוק והתקנות החלות עליו כמעסיק, ובגין טיפול לקוי בתלונתה בדבר הטרדה מינית.
כמו כן פסק בית הדין לעבודה, כי המעסיק התנכל לעובדת שהוטרדה בעקבות תלונתה על מעשי ההטרדה המינית. בגין התנכלות זו חוייב המעסיק לשלם לעובדת שהוטרדה סכום נוסף של 30 אלף שקלים.
לאחר בחינת ההקשר הכולל בו נעשתה ההטרדה מינית והקשרים העסקיים שבין החברות השונות ובעלי מניותיהם, קבע בית הדין לעבודה כי יש לראות באדם הנוסף כממונה שאינו עובד החברה, לפי סעיף 7 לחוק.
השופט קבע כך: בין אם נראה בו לקוח או ספק קבוע ובין אם נראה בו שותף עסקי של בעלי החברה שחשיבותו להצלחת פועלה של החברה הוברר בהליך, באופן בו זיקתו לסביבת העבודה הינה רבה.
לכך יש להוסיף את העובדה כי האדם הנוסף היה בעלים והחזיק 50% מהבעלות על החברה ששילמה את שכר הדירה של הווילה בחו"ל, בה התאכסנו הצדדים באופן קבוע לצרכי עבודה העובדת והמנהל שנתבע (שהטריד).
לדברי בית הדין לעבודה, גם בכך יש כדי לתרום לקשר הברור שהיה לאדם הנוסף עם סביבת העבודה של העובדת שתבעה ועם מרות מסוימת שניתן לשייך לו כתוצאה מכך.
זאת ועוד, בית הדין לעבודה קבע, כי במקרה הנוכחי לא מונה אחראי מטעם החברה לטיפול בתלונות על הטרדה מינית ולא נערכו פעולות ליישום החובות שבסעיף 7 ובתקנות. יתרה מכך, המעסיק גם לא מילא את החובות הרלוונטיות המוטלות על 'מעסיק קטן' ואף לא פעל כיאות כדי למנוע את הישנות המעשים.
עוד פסק בית הדין לעבודה, כי בנסיבות העניין, בשים לב להרחבה לביטוי 'ממונה שאינו עובד מטעמה' בנסיבות המיוחדות שהוכחו, לגבי חוסר האפשרות של החברה לפעול כנגד המטריד עצמו, ולאור העובדה שמדובר בחברה קטנה, קבע בית הדין לעבודה כי אין צורך לפסוק בדבר הפרת החברה את חובותיה לפי החוק והתקנות: ליידע, להבהיר ולערוך בירור לתלונת התובעת, פיצויים ללא הוכחת נזק ברף הגבוה.
ועם זאת, יש לקחת בחשבון כי החברה לא מנעה את המשך ההיתקלות של העובדת שתבעה, עם האדם הנוסף (המטריד) לאחר שדיווחה על ההטרדה וכן דיווחה על אופייה של ההטרדה שהיתה הטרדה מינית פיזית חמורה.
לפיכך, פסק בית הדין לעבודה כי על החברה לשלם לעובדת פיצוי בגין אי עמידה בהוראות החוק והתקנות החלות עליה כמעסיק וכן בדבר טיפול לקוי בתלונתה סכום של 35 אלף שקלים.
עוד פסק בית הדין לעבודה, כי החברה אחראית כלפי העובדת בכל הנוגע לפגיעה במעמדה בעבודה עד להתפטרותה. הודגש כי הפגיעה נגרמה, בין היתר, בעקבות חוסר שביעות רצונה של העובדת מטיפול בתלונתה על הטרדה מינית.
לאור זאת, הטיל בית הדין לעבודה על החברה לשלם לעובדת פיצוי נוסף, ללא הוכחת נזק, בסכום של 30 אלף שקלים בגין התנכלות.
