לפני כשנה חייב בית הדין האזורי לעבודה מעסיק לשלם לעובדת שלו פיצויים בסכום של 50 אלף שקלים בגלל עוגמת נפש שנגרמה לה לאחר שהועסקה בתנאים פיזיים בלתי הולמים.
העובדת עבדה בגוף ממשלתי. היא החלה את עבודתה בשנת 2000 בתפקיד שדרש ממנה הליכות רבות ברגל בכל שעות העבודה. שבע שנים לאחר מכן, בשנת 2007 הוא הועברה לתפקיד משרדי. אלא שבמקום העבודה שררו תנאים מחפירים.
חובה לאפשר קירור בקיץ, חימום בחורף, תאורה נאותה, מים זורמים וגישה לחדר השירותים
המבנה שבו עבדה לא היה מחובר לחשמל, וכתוצאה מכך נאלצה העובדת לעבוד ללא אמצעי קירור בקיץ או חימום בחורף, וללא הגנה מספקת מפני השמש הקופחת בקיץ והגשמים והקור בחורף.
במבנה בו עבדה לא הייתה תאורה ראויה, וכתוצאה מכך היא נאלצה לעבוד בשעות הערב לעבוד לאור פנסים שסיפק לה המעסיק. זאת ועוד, המבנה בו עבדה לא היה מחובר למים, ולא היתה בו גישה למי שתייה. מכיוון שכך, נאלצה העובדת ואף נדרשה, להביא עמה בקבוק מים מהבית כדי לשתות.
בנוסף, לא עמדו לרשות העובדת שירותים במרחק סביר, והיא נאלצה לעבור שני כבישים בכל פעם בו רצתה להגיע לשירותים. לאור כל זאת, בהינתן התנאים הלא סבירים בהם עבדה, הגישה העובדת תביעה לבית הדין לעבודה ודרשה פיצוי בגין עוגמת נפש.
הזכות לתנאים פיזיים נובעת מחובה חוקתית המוטלת על המעסיק
בפסק הדין ציינו השופטים כי כל עובד זכאי לתנאים פיזיים הולמים במקום עבודתו. הזכות לתנאים פיזיים הולמים נובעת מהחובה החוקתית המוטלת על כל מעסיק, מכוחו של חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו – לשמור על כבוד העובד, על צרכיו ועל סביבת עבודה ראויה עבורו.
יש לשים לב לכך שהפרתה של חובה זו יכולה לזכות את העובד בפיצוי על נזקים שנגרמו לו עקב כך, ובכלל זה עוגמת נפש.
במקרה הנוכחי השתכנע בית הדין האיזורי לעבודה בכך שהתנאים במקום עבודתה של העובדת הם תנאים שאינם ראויים. בשורה התחתונה מדובר במבנה ללא חשמל, ללא מים, ללא תאורה מספיקה וללא גישה סבירה לשירותים.
לאור כל זאת פסק בית הדיןהאיזורי לעבודה לטובת העובדת וקבע כי על המעסיק לשלם לה פיצויים בגין עוגמת נפש בסכום של 50 אלף שקלים.
המשמעות של פסק דין זה היא, שכל עובד זכאי לתנאי עבודה פיזיים הולמים במקום עבודתו. וכאשר מעסיקים מפרים חובה זו, בית הדין לעבודה רואה זאת בחומרה רבה ועשוי לחייב אותם לשלם לעובדים שנפגעו, פיצויים על נזקים שנגרמו להם בעקבות הפרה זו, לרבות פיצויים בגין עוגמת נפש.
