מניעת הטרדה מינית בעבודה
החוק למניעת הטרדה מינית חוקק כבר לפני 20 שנה אבל ההטרדות ממשיכות. נכון לעכשיו, סכומי הפיצויים שארגונים ומטרידנים נאלצים לשלם עומדים על עשרות בודדות של אלפי שקלים. יש מקום לתהות האם פיצוי בסכומים גבוהים יותר עשוי להרתיע יותר מטרידים.
אחת המכשלות הגדולות הניצבות בפני התובעות היא הסוגייה: מתי הטרדה נחשבת להטרדה. מהם התחומים האפורים ומתי ניתן לתבוע.
אם כן, כאשר מנהל מצהיר בפני עובדת הכפיפה לו כי "אין לו התנגדות" למערכת יחסים איתה, או ש"אין לו התנגדות" למערכות יחסים בין מנהל לעובדת שלו – זו הטרדה מינית פסולה ומנוגדת לחוק. על אחת כמה וכמה כאשר המנהל חוזר על הצהרה זו יותר מפעם אחת.
כאשר מנהל בכיר בדרגת סמנכ"ל מספר בדיחות גסות שוב ושוב לעובדות התלויות בו לפרנסתן, והוא אינו מפסיק גם כאשר ברור מתגובתן של העובדות כי הן חשות שלא בנוח בעת שהוא כופה עליהן להקשיב לבדיחות גסות אלו – זו הטרדה מינית.
אותו דבר אמור לגבי עמיתים לעבודה, גם אם הם אינם המנהלים הישירים או העקיפים של העובדת. החוק אוסר כל סוג של הטרדה, בעיקר שבעקבות ההטרדה הופך מקום העבודה למקום עוין כלפי המוטרדת.
20 שנה לחוק למניעת הטרדה מינית
החוק למניעת הטרדה מינית שחוקק בשנת 1998, נועד לאסור הטרדה מינית במקום העבודה כדי להגן על כבודו של אדם, על חירותו ועל פרטיותו, וכדי לקדם שוויון בין המינים.
החוק האוסר הטרדה מינית, מגדיר הטרדה מינית אסורה בין השאר כך: "הצעות חוזרות בעלות אופי מיני, המופנות לאדם אשר הראה למטריד כי אינו מעונין בהצעות האמורות".
אף על פי שהחוק האוסר הטרדה מינית קיים כבר 20 שנה, הטרדות מיניות במקומות העבודה הן עדיין מנהג נפוץ מדי. אלא שכיום, גם קביעת פיצויים משמעותיים למוטרדות הופכת נפוצה יותר ויותר.
הצעות חוזרות ונשנות לקשר אינטימי
זה היה המצב כאשר מפקח במקום עבודה מסויים נהג להציע לעובדת כפיפה לו הצעות חוזרות ונשנות ל"חברות". בית הדין לעבודה קבע, כי העובדה שאותו מפקח ניסח את "הצעותיו" בנימוס ובחביבות, אינה משנה את העובדה שמדובר בהטרדה. לאור זאת קבע בית הדין לעבודה שעל המפקח לשלם לעובדת פיצוי בסכום של 25 אלף שקלים.
פרטי המקרה: בחמישה מקרים שונים של נסיעות משותפות הציע המפקח לעובדת זוטרה להיות "חברה" שלו. המפקח המשיך בהצעותיו אלה למרות שהעובדת הבהירה לו שוב ושוב כי היא אינה מעוניינת בקשר אינטימי איתו. כמו כן ציינה העובדת, בין השאר, את העובדה שהמפקח הינו נשוי.
העובדת הבהירה באופן חד משמעי כי היא אינה מעוניינת בכל קשר שאינו אפלטוני. בית הדין האזורי לעבודה פסק כי מדובר בהטרדה מינית במקום העבודה. בית הדין הארצי לעבודה אישר קביעה זו.
המטרידן ה"מנומס"
אף על פי שהצהרותיו של המפקח נוסחו באופן שאינו בוטה ואף מנומס, פסק בית הדין לעבודה כי לא ניתן לנתק אותן מהנסיבות הקשורות באמירות אלה, המעידות כי זהו מקרה של הטרדה.
בית הדין אף לקח בחשבון שהמפקח והעובדת הינם בני המגזר הערבי, שהינו בעל אופי שמרני יותר.
בית הדין אמנם לא מצא שיש קשר בין פיטורי העובדת לבין מעשה ההטרדה. ולמרות זאת, קשר את ההטרדה להתנכלות לעובדת ולשינוי ביחס כלפיה. בית הדין האיזורי קבע כי על המפקח לשלם לעובדת שהוטרדה פיצוי של 15 אלף שקל. אך בית הדין הארצי לעבודה הגדיל את סכום הפיצוי ל-25 אלף שקל.
