פיטורי אשה בהריון
עובדת שהועסקה כמורה באולפנה דתית הודיעה למעסיקה כי היא בהריון ועומדת להיות אם חד הורית, ופוטרה. היא תבעה את המעסיק בבית הדין האזורי לעבודה, וזה פסק לטובתה תשלום פיצויים של כ-180 אלף שקלים.
העובדת הועסקה באולפנה במשך כ-12 שנה. בתקופה בה שהתה בשנת שבתון, הודיעה לראש האולפנה כי היא בהריון, כי היא עומדת להיות אם חד הורית וכי היא מתכננת לשוב לעבודה בשנה הבאה, לאחר תום חופשת הלידה. בתגובה לכך הודיע לה ראש האולפנה כי היא לא תוכל להמשיך לעבוד, ועל כן הוא מודיע לה על פיטוריה, שכן הורות יחידנית אינה תואמת את ערכי האולפנה.
בדיון בבית המשפט השתתפו גם נציגים מפורום נשים דתיות בשם "קולך", וכן נציגי נציבות שוויון הזדמנויות בעבודה.
קבע כי ראש האולפנה הפר את חוק עבודת נשים, בכך שלא פנתה למשרד התמ"ת בבקשה להיתר מיוחד לפיטורי העובדת, גם לאחר שפנתה באמצעות עורך דינה ויידעה אותה על חובתה זו. בנוסף לא נערך לה הליך שימוע, אלא נקבע במהלך השיחה עמה כי היא לא תוכל להמשיך לעבוד.
במהלך הדיונים במקרה, דן בית הדין בשאלה האם יש להתחשב באופי העבודה באולפנה, על פי סעיף 2 בחוק שוויון הזדמנויות בעבודה הקובעי כי "אין רואים הפליה לפי סעיף זה כאשר היא מתחייבת מאפיים או ממהותם של התפקיד או המשרה".
נקבע כי יש לאזן בין זכות העובדת שלא להיות מופלית לרעה בשל ממצבה האישי של העובדת לבין זכותה של האולפנה לחנך את הלומדות בה לאורח חיים מסוים – שהרי מדובר במוסד עצמאי וחינוכי. דבר העומד לצד עניין זה הוא סעיף 18 לחוק חינוך ממלכתי, המאפשר לא להעסיק מורה ולהפסיק את העסקתה משיקולים דתיים.
בית הדין קבע כי מהותו וחשיבותו של חוק שוויון הזדמנויות בעבודה היא גדולה, והיא עולה בקנה אחד עם הזכות להורות, כבוד האדם וחירותו וחוק חופש העיסוק.
ומה באשר לחוק המאפשר למוסדות חינוך דתיים להפסיק את עבודתו של מורה משיקולים דתיים-חינוכיים, שעליו לשמש דוגמא ומופת לתלמידיו? נקבע כי במסגרת נסיבות המקרה המסוים הזה, האולפנה אינה שקלה בכובד ראש את מצבה וזכויותיה של המורה, וכלל אינה לקחה אותם בחשבון כאשר הוחלט לפטרה. הוכח כי האשה מקיימת אורח חיים דתי מלא, היא מעוניינת במשפחה ובזוגיות וכי ערכיה האישיים תואמים את ערכי מקום העבודה.
