עובד תבע את מקום עבודתו בו עבד כ-3.5 חודשים שאחריהם פוטר. טענתו של העובד: מעולם לא קיבלתי הודעה על תנאי ההעסקה ולא חתמתי על חוזה עבודה. בית הדין לעבודה פסק כי למרות שהעובד עבד באותו מקם משך שלושה וחצי חודשים בלבד, הוא יקבל פיצויים בסכום של 12 אלף שקלים.
כל מעסיק חייב לתת לכל עובד, מיומו הראשון בעבודה הודעה על תנאי העבודה ותלושי שכר מלאים.
מכיוון שכך, העובד שפוטר טען כי מגיע לו פיצוי משום שלא קיבל הודעה על תנאי ההעסקה בהתאם לחוק, ולא קיבל תלושי משכורת מפורטים.
כמו כן תבע העובד פיצוי עבור הלנת שכרו ושלושה ימי פדיון חופשה. בנוסף, טען העובד כי מגיע לו פיצוי לא-ממוני עבור עוגמת נפש, הקשורה לטיפולים רפואיים שעברה אשתו במהלך תקופת עבודתו במקום. התביעה המקורית הוגשה על סכום של 180 אלף שקלים.
במהלך המשפט התייחס בית הדין לעבודה לכל אחד מסעיפי התביעה:
1 אי מתן ההודעה על התנאים על ידי המעסיק: בית הדין לעבודה פסק כי אכן, המעסיק לא פעל כדין כאשר לא מסר לעובד הודעה על תנאי ההעסקה – לא לפני שהחל לעבוד בפועל ולא במהלך חודש העבודה הראשון שלו. כמו כן, התברר שבין הצדדים לא נערך מעולם הסכם עבודה כתוב.
לדברי בית הדין לעבודה, תקופת עבודה קצרה לא מצדיקה או מהווה עילה להקל עם המעסיק בגין פעולות שביצע שלא לדין. חובת מתן ההודעה על ידי המעסיק, קבע בית הדין לעבודה, היא חשובה מאוד ומהווה בסיס למתווה הזכויות של העובד וליחסי העבודה בין הצדדים.
גם העובדה שבסופו של דבר הועסק העובד רק במשך תקופה קצרה אינה מצדיקה את אי מתן ההודעה ואינה שיקול ראוי להתחשב במעסיק.
2 תלושי שכר לא מלאים: התברר כי אכן התלושים שנמסרו לעובד לא היו מלאים. המעסיק טען שהדבר נבע מתקלה במחשב, אבל בית הדין לעבודה קבע כי לא ניתן להקל עמו בשל כך, משום שלא הוכיח כי עשה כל מאמץ כדי לתקן את התקלה במהירות וביעילות.
3 עיכוב תשלום המשכורת: אמנם לא מדובר בעיכוב רב וחלק מהמשכורת שולמה בזמן. עם זאת, קבע בית הדין לעבודה כי מחובתו של המעסיק להקפיד גם בנוגע לכך. אין להקל ראש בעובדה שמשכורתו של העובד היא גמול עבור כוח העבודה שלו.לכן נקבע כי העובד יקבל פיצוי גם בגין הלנת שכר.
יתר טענותיו של העובד לא התקבלו. בית הדין לעבודה ציין כי לא ברור מדוע האחריות לאכזבתו מטיפולים כאלה ואחרים שעברה אשתו, צריכה ליפול על כתפי המעסיק.
גם טענתו של העובד שמתח נפשי אשר מקורו בעבודה היה הגורם לכישלון הטיפולים לא הוכחה, ולא ניתן היה לייחס למעסיק כל נזק שנגרם לו בנושא זה.
בנוסף על כך נקבע שאין זה מחובתו של המעסיק ללמד את עובדיו איך להתנהל מבחינה כלכלית, ואי אפשר להאשים אותו במצבו הכלכלי של העובד כפי שזה ניסה להציג, בייחוד כאשר מדובר בתקופת עבודה כה קצרה.
כאמור, סכום הפיצויים שעל המעסיק לשלם לעובד נקבע על סכום של 12 אלף שקלים.
