בית הדין לעבודה פסק לאחרונה כי עובד פיטוריו של עובד נעשו שלא כדין משום שלא היה טעם ממשי בנימוקים שהובאו לפיטוריו.
כתוצאה מכך, חייב את בית הדין לעבודה את החברה שפיטרה אותו לשלם לעובד שפוטר סכום של 70 אלף שקלים. עם זאת, בקשתו לאכיפת יחסי העבודה נדחתה.
בנוסף ל-70 אלף השקלים בגין פיטורים שלא כדין פסק בית הדין לעבודה כי החברה תשלם לעובד פיצוי בסכום של 30 אלף שקלים בשל פיטורים בהיעדר שימוע, וסכום נוסף של 2,000 שקלים כפיצוי בגלל אי מתן שתי הודעות לעובד, השלמת דמי הודעה מוקדמת ופיצויי פיטורים.
פרטי המקרה: העובד הגיש לבית הדין תביעה לצו עשה קבוע להשבתו לעבודתו, או לחילופין לתשלום פיצויים בעקבות פגמים בהליך השימוע ופיטורים שלא כדין.
עיקר המחלוקת בין העובד למעסיק היו סביב הנסיבות בהן פוטר העובד: האם נבעו משיקולים זרים, לרבות השאלה האם להליכי פירוק השיתוף בחברה ובמקרקעין היתה השלכה על פיטורי העובד או לא.
כמו כן נדונו השאלות האם נערך לעובד שימוע כדין והאם למי שפיטר אותו היתה סמכות להורות על הפיטורים.
בנוסף טען העובד, כי הוא זכאי לתשלום בגין אי מתן הודעות לעובד, הפרשי שכר בגין שעות נוספות, ימי חופשה וכן הפרשי פיצויי פיטורים ותשלום חלף הודעה מוקדמת.
בית הדין האזורי לעבודה קיבל את התביעה בחלקה ופסק כך: בנוגע לסיבות לפיטורים קבע בית הדין לעבודה כי במכתב הזימון לשימוע הועלו כלפי העובד טענות שאין בהן כל ממש.
הסיבות לפיטורים אינן הסיבות שנמסרו לעובד בזימון לשימוע. לפיכך, בית הדין לעבודה דן בשאלה מהן הסיבות האמיתיות לפיטורים.
העובד טען כי פיטוריו נעשו משיקולים זרים. בית הדין לעבודה קבע, כי בנסיבות העניין יש מקום להידרש לשאלת השיקולים הזרים למרות המועד שבו הועלתה שאלה זו.
בנוגע לשאלה האם הוכח כי שיקולים זרים עומדים ביסוד החלטת הפיטורים, בית הדין לעבודה ציין כי קיים קושי מובנה להוכחת קיומם של שיקולים זרים, לרבות שיקולים שנובעים מסכסוך משפחתי.
בהינתן הקושי להביא ראיות פוזיטיביות לשיקולים זרים, הדרך לבחון את קיומם היא לבחון האם היעדרם של אותם שיקולים שומט את הקרקע תחת הפיטורים. כלומר, אילו לא היו שיקולים זרים האם לא ניתן להסביר את ההחלטה לפיטורי העובד.
בית הדין קבע, כי לאחר שהוכח כי הסיבות לפיטורי העובד אין בהן ממש, והחברה לא הצביעה על כל סיבה אחרת, ומאחר שאין חולק שבין הצדדים קיים סכסוך משפחתי ועסקי גדול היקף, די בכך כדי להצביע על כך שמניעים הכרוכים בסכסוך האמור הם שעומדים ביסוד הפיטורים.
בית הדין לעבודה ציין, כי אינו נדרש לקבוע מהם בדיוק הפרטים למניעי החברה לגבי הפיטורים אבל בכל מקרה, הם אינם נוגעים לתפקוד העובד, למרות הניסיון להציג זאת כך, אלא לעניינים הנוגעים לסכסוכים משפחתיים.
הטענה שפיטורי העובד נעשו על ידי גורם שאינו מוסמך נדחתה על ידי בית הדין.
אשר להליך השימוע עצמו, בית הדין מצא כי נפלו פגמים בישיבה הראשונה ובישיבה השנייה שנערכו. בית הדין קבע, כי גם אם החברה תיקנה פגמים טכניים בהליך השימוע, הרי שבאופן מהותי, זכות העובד לשימוע, בטרם התקבלה ההחלטה על פיטוריו – לא מומשה.
לכן קבע בית הדין כי, כאמור, העובד פוטר מסיבות שונות מאלו שהוצגו לו בהליך השימוע, ולכן השימוע היה הליך פיקטיבי. בנוסף, לא היו סיבות הנוגעות לתפקוד העובד ו\או הקשורות לעצם היותו עובד שהביאו לפיטוריו.
בית הדין ציין, כי אמנם הנתבעת לא מצאה פגם בעבודת העובד והחלטתה על פיטוריו התקבלה ממניעים לא ענייניים, אבל למרות זאת, הנסיבות לא מצדיקות אכיפת יחסי העבודה אלא פסיקת פיצוי ראוי על ההתנהלות החמורה.
בנוגע לפיצויי הפיטורים שלא כדין, קבע בית הדין, כי לא היה כל טעם של ממש בנימוקים שהובאו לפיטורי העובד, ונמצא כי מדובר בעלילה שנרקחה נגד העובד, ולכן בית הדין פסק כי העובד פוטר על לא עוול בכפו, ותוך כדי שהוא חווה השפלה, עוגמת נפש, ופגיעה בשמו הטוב.
בנסיבות אלה, פסק בית הדין לעבודה, ראוי לפסוק לעובד פיצוי בגין פיטורים שלא כדין, אף על פי שמדובר בתקופת עבודה לא ממושכת, אך בהינתן הקשר המיוחד של העובד למקום העבודה המשפחתי, בסכום של 70 אלף שקלים.
בנוגע לפיצוי בגין הפגמים בשימוע פסק בית הדין כי הנתבעת תשלם לעובד פיצוי בסכום של 30 אלף שקל.
בנוסף, פסק בית הדין כי העובד זכאי לפיצוי בגין אי מסירת שתי הודעות לעובד בסכום של 2000 שקלים ולהשלמת דמי הודעה מוקדמת ופיצויי פיטורים.
