"יש כלים נפלאים לטיפול בפרישה כדי להביא את העובדים שלכם לפרישה הרבה יותר טובה עם הרבה יותר כסף", כך פתח אביעד קוזליק, סמנכ"ל בחברת נ.פ.א (ניהול פיננסי אישי), את הרצאתו בנושא: החיים לאחר הפרישה והדרך להפוך אותם למאושרים יותר, בכנס פרישה ופנסיה למנהלי\ות משאבי אנוש שנערך במכללה האקדמית תל אביב-יפו.
"הבעיה היא שבמדינת ישראל, לרוב הפנסיונרים שמגיעים לגיל הפרישה, אין את הקושי להתמודד עם מקלטי המס של קצבה מוכרת וקצבה מזכה ותיקון 190.
"תכנון הפרישה צריך להתחיל לא בגיל 60. תכנון הפרישה צריך להתחיל כשאתה נכנס למעגל העבודה. אם נדע לעשות את זה כבר אז, אז יהיה מה לדבר על מקלטי המס שיש לנו להציע ללקוחות שלנו.
"ולדבר הזה יש שם: שיעור התחלופה. וחשוב שתכירו את הדבר הזה. מה זה בעצם שיעור התחלופה? פצצה מתקתקת.
"זהו היחס בין רמת ההכנסה שתהיה לעובדים שלכם ערב יציאתם לפנסיה, התלוש האחרון שיקבלו מהמעסיק, לבין רמת ההכנסה שתהיה להם חודש לאחר מכן ממה שהם חסכו כל החיים. אם בפנסיה או בחסכון הפרטי.
"במדינות המתוקנות בעולם שיעור התחלופה (בין המשכורת לבין קצבת הפנסיה) עומד על 70 אחוזים. במדינת ישראל נכון להיום שיעור התחלופה בין 40 ל-50 אחוז.
"והמצב של הילדים שלנו יהיה הרבה יותר גרוע. אם מישהו לא יקח אחרית ויתחיל לנהל את הפנסיה שלנו בצורה חכמה ומושכלת ולא הפתרון הזניח שעשו ב-2016: הקימו ועדות ומומחים והגיעו להחלטה שהמעסיק יוסיף עוד אחוז וחצי והעובד יוסיף עוד אחוז.
"זה ישפיע במשהו על הפנסיה? תאמינו לי שלא. כי יש אבדן כושר עבודה וחברות הביטוח העלו את אחוז אבדן כושר עבודה.
"הגורם הראשון הוא העלייה בתוחלת החיים. ככל שתוחלת החיים עולה הפנסיה שלנו יורדת.
"כי בכל אחת מהתוכניות שיש לכם, כשתגיעו לגיל הפרישה ותתחילו לקבל את הפנסיה החודשית זה לכל החיים. אלא שבחברות הביטוח ובקרנות הפנסיה גם הן מבינות שצריך לשלם לנו את הפנסיות לכל החיים.
"ותוחלת החיים הולכת ועולה כל הזמן. חברות הביטוח לא רוצות להפסיד כסף, ולכן הם מקטינים את הקצבה בכל מקום שאפשר.
"מה עוד משפיע על שיעור התחלופה: שינוי בתרבות הצריכה. אנחנו דור שצורך את עצמו לדעת. אנחנו צרכנים בלתי נלאים של כסף שיש לנו ושל כסף שאין לנו.
"השפעות נוספות על שיעור התחלופה: זה תופעות העשור האבוד, הניידות של העובדים, סביבת אינפלציה ודמי ניהול.
"וכתוצאה מכל אלה קצבת הפנסיה בישראל היא מאוד נמוכה בהשוואה שיש ערב היציאה לפנסיה.
"אם כך אין ניתן לשפר, ויש מה לעשות:
"עובדים בדרך כלל לא רוצים לשמוע על הפנסיה כי הם חושבים שזה מאוד מסובך. הדבר הראשון זה להכיר בכך שיש בעיה.
"כשמדובר בפנסיה הרבה פעמים אנחנו טומנים את הראש בחול. מתי אנשים מתחילים להוציא את הראש מהחול – מתי פונים אלינו? בגיל 60 בערך.
"זה הגיל שפתאום אנשים מתעוררים ורוצים לברר מה קורה. או לחלופין כששומעים שקורה משהו. כשמישהו מאבד את כושר העבודה, נכות וכו והוא מתחיל לבדוק אם יש או אין לו כיסוי.
"אם רק בשלב הזה נוציא את הראש מהחול זה יהיה מאוחר מדי. ולכן אתם כמנהלות ומנהלי משאבי אנוש – החינוך הפנסיוני הוא לגרום לעובדים שלכם להוציא את הראש מהחול כמה שיותר מהר, זה סופר חשוב כדי לשפר את הפנסיה.
"והדבר הכי חשוב לזכור זה החסכון הפנסיוני שיש לעובדים שלכם זו אחת ההשקעות הגדולות ביותר שכל אחד ואחת מאיתנו נעשה במהלך החיים שלנו. המון כסף אנחנו מפקידים לדבר הזה שנקרא חסכון פנסיוני.
"בתרגום למספרים, אנחנו מפקידים סדר גודל של שלוש וחצי משכורות ברוטו לחסכון הפנסיוני בשנה. אם נכפיל את משכורת הברוטו בשלוש וחצי זה מה שמפקידים בכל שנה. וזה חסכון ל-40 שנה. זה אומר ששכיר בישראל מפקיד לחסכון הפנסיוני שלו סדר גודל של קרוב ל-200 משכורות.
"החסכון הפנסיוני זו השקעה שוות ערך להשקעה הכי גדולה שאנחנו עושים בחיים שלנו: דירה.
"מה חשוב לזכור: קודם כל להתחיל לתכנן את הפנסיה ביום ההצטרפות למעגל העבודה. כבר אז צריך להתחיל לתכנן את הפרישה.
"הגיל הממוצע בישראל שמתחילים לחסוך לפנסיה זה גיל 30. המשמעות היא שאיבדנו 10 שנים של חסכון שאמור לחכות לנו בגיל הפרישה. וזה יותר מזה, כי זה 10 השנים הראשונות. שבהן הכסף יכול לעבוד. בגיל 30 הפסדנו 10 שנים של חסכון. זה המון כסף.
"אם ניקח לדוגמה בחור – גיל פרישה 67 – הוא מפקיד 2000 שקל בחודש יחד עם המעסיק. בהנחת תשואה של ארבעה אחוז, אם יתחיל לחסוך בגיל 22, בסוף הדרך יהיה לו יותר משלושה מיליון שקלים.
"אם החל לחסוך בגיל 25 יהיה לו בקופה 2.6 מיליון שקלים, ואם יתחיל לחסוך בגיל 30 חסרים לו בקופה מיליון שקל.
"זה מקטין את הפנסיה החודשית בסדר גודל של 5000 שקל בחודש. זה משנה רמת חיים. לכן, להתחיל לחסוך כמה שיותר מוקדם.
"גורם נוסף שתורם לשיעור התחלופה הוא הרצון של אנשים לראות את הכסף. ואם אפשר למשוך את הכסף, העובדים שלכם מושכים את הכסף.
"לדוגמה, מושכים פיצויים. טעות איומה. אנשים עוזבים מקום עבודה ומושכים את הפיצויים הפטורים ממס. מרוקנים את הפנסיה שלהם.
"מה עוד מושכים אחרי שש שנים – קרן השתלמות. ומשתמשים לצריכה. וכך אנחנו מרוקנים את הפנסיה. ולכן חשוב לזכור ולחנך את העובדים שלכם, לא לגעת בכסף. פיצויים אסור למשוך. גם לא את הפיצויים הפטורים כי מקטינים את הקצבה החודשית. פוגעים בפנסיה.
"קרן השתלמות צריך להתייחס אליה כחלק מהפנסיה לגיל הפרישה. אחרת העובדים שלכם יהיו בבעיה.
"מהם הדברים שמפחיתים את הקצבה: פרמיה בגין ביטוח פטירה, פרמיה בגין אבדן כושר עבודה, ודמי ניהול. על דמי הניהול בטח כולכם מדברים. כמשאבי אנוש קוראים לסוכן ועל מה מתווכחים: דמי ניהול. לשלם כמה שפחות.
"אבל דמי ניהול חשוב הרבה פחות. למה? כי ממילא דמי הניהול נמוכים. הדבר הכי חשוב זה לנהל את החסכון. אם אעשה סקר ואשאל מה מסלול ההשקעה בביטוח הפנסיוני. הרוב לא יודעים ולכן נמצאים במסלול ברירת המחדל.
"לא בטוח שהוא מתאים לכולם. כי ברור לכולם שככל שטווח ההשקעה גדול יותר, רמת הסיכון צריכה להיות גבוהה יותר. וככל שאני מתבגר ומתקרב לגיל הפרישה אני צריך להוריד את רמת הסיכון. את הדבר הזה צריך לנהל. ויש לזה משמעות אדירה של ניהול החסכון".
להרצאה במלואה יש להכנס לסרטון שבראש העמוד
