אחות המועסקת במשרד הבריאות משנת 1993 הגישה לבית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע תביעה, כנגד המעסיקה, בגין אי תשלום תוספת ותק צבאי.
האחות טענה בפני בית הדין כי היא כלל לא ידעה שהיא זכאית לתוספת ותק צבאי עד שנת 2010, אז ערך משרד הבריאות יום עיון לעובדים בנושא שכר. העובדת הגישה בקשה לתשלום בגין ותק צבאי ואכן קיבלה סכום חד פעמי בסך 15,000 ₪ עבור 7 שנים (2003-2010).
האחות, המועסקת קרוב ל-20 שנים במערכת הבריאות, פנתה למשרד הבריאות בבקשה לגמול ותק צבאי עבור 12 השנים הנוספות, אולם נאמר לה שחל חוק ההתיישנות. האחות פנתה לבית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע ושם נידונה סוגיית חוק ההתיישנות על מרכיב הוותק הצבאי בשכר העבודה.
האחות הציגה את הזימון ששלח משרד הבריאות לעובדים, לקראת יום העיון לעובד, בשנת 2010, שם נכתב במפורש: "רבים מהעובדים אינם מודעים כלל לזכויות רבות המגיעות להם… אי לכך מצאנו לנכון לקיים שני ימי עיון שיעסקו בתחומים הנ"ל ויסייעו לעובד להבין ולהתמצא…".
משרד הבריאות טען כאמור מנגד כי חל חוק ההתיישנות כעבור 7 שנים מיום הגשת הבקשה לתשלום רטרואקטיבי, ולראייה הציג פרוטוקול של הוועדה הבין-משרדית אשר דנה בבקשה: "תשלום בעד ותק צה"ל מופיע בצורה מפורשת בתלוש המשכורת הניתן לעובד מדי חודש בחודשו וכן בהוראות התקש"ר. משלא שולם לעובד היה עליו להתריע על כך מבעוד מועד…".
השופט צבי פרנקל קבע כי הוועדה הבין-משרדית התרשלה בתפקידה "לא ברורה לי מדיניות המדינה בכינוס הוועדה הבין-משרדית. הוועדה לא זימנה את התובעת על מנת שתשמיע את טיעוניה בפניה… מהפרוטוקול שצורף עולה כי הוועדה לא התייחסה כלל לטענות התובעת – שלראשונה נודע לה אודות הזכאות [לתוספת ותק צבאי] רק בשנת 2010 בעקבות יום העיון שמשרד הבריאות ערך…".
בית המשפט פסק כי העובדת זכאית לתוספת רטרואקטיבית של וותק צבאי עבור 9 שנים וחודשיים, סך של 167 ₪ לכל חודש, קרי 18,370 ₪ במצטבר בתוספת הצמדה וריבית. בנוסף, בית המשפט חייב את משרד הבריאות בהוצאות משפט בכך של 1,500 ₪.
