xedos4
חברות קטנות עדיין מרשות לעצמן 'לחסוך' בתוכניות רווחה כי הן קטנות… אולם חברות קטנות בהן היעדרות של עובד בודד היא קריטית יותר ועזיבת עובד אחד יכולה לעורר משבר – זקוקות למדיניות רווחה ברורה ואפקטיבית.
תוכנית רווחה היא כבר מזמן לא פריווילגיה אלה דבר הכרחי בארגון המודרני. ארגונים נשענים על תוכנית רווחה מטיבה כדי למשוך עובדים, לשמר עובדים, לשפר את התפוקה ואת איכות העבודה, לצמצם את ימי החיסורים השנתיים ועוד. היות שהקשר בין השקעה ברווחה לתשואה (יחסי עלות תועלת) הוכח חזור והוכח, חברות קטנות ובינוניות לא יכולות להרשות לעצמן לוותר עליה.
חברות קטנות מתקשות להתמודד על הטאלנטים מול ארגונים גדולים במשק. היום, יותר מבעבר, ידוע שהיתרון העסקי טמון בטאלנט עצמו ולא בשום משאב אחר שיש בידי החברה. לכן, דווקא החברות הקטנות אשר רוצות וצריכות לגייס עובדים טובים, צריכות להציג תוכנית רווחה טובה כדי 'לפצות' את המועמדים ואת העובדים המבטיחים על משרדים קטנים יותר, היעדר צי רכבים, היעדר חדר אוכל וכיו"ב.
בנוסף על התפקיד החשוב שמשחקת סוגיית הרווחה במערך גיוס עובדים ושימור עובדים, מערך הרווחה מבטיח להנהלה תפוקה גבוהה יותר בהיבט של כמות ואיכות העבודה. כשהחברה משקיעה ברווחה – העובדים חולים פחות והם נעדרים פחות וכך נחסך ההפסד העצום שנגרם בעקבות ימי מחלה במשק. זה יתרון דווקא עבור החברות הקטנות שכן ארגון גדול בו עובדים 20 אנשים במחלקת השיווק יכול לפעול כמעט כרגיל באם עובד נעדר מפאת מחלה למשך שבוע אבל ארגון קטן בו עובד אחד אחראי על השיווק – פשוט משותק.
כשלקוח מתקשר למשרד רואה חשבון קטן או למשרד פרסום בוטיק ונאמר לו שהמנהל המטפל בתחום חולה ולכן לא יהיה מענה מקצועי בימים הקרובים – המחשבה הראשונה שעולה לו בראש היא שבארגון גדול זה בחיים לא היה קורה. אם הוא היה עובר לפירמת רואי חשבון או למשרד פרסום מוביל… הכול היה אחרת. על כן, חברות קטנות צריכות להשקיע מאמצים גדולים יותר בשיפור איכות החיים של העובדים ובפרט בצמצום ימי היעדרויות מפאת מחלה.
חברות קטנות צריכות לעשות מאמץ גדול יותר בתקציב קטן יותר ועם כוח אדם מצומצם יותר מארגונים גדולים. אז איך עושים את זה?
ג'ון מורגן, מנהל תחום בריאות העובדים במשרד הבריאות במדינות ויסקונסין ארה"ב, מסביר שעסק קטן צריך לבנות מערך רווחה תוך התמקדות בשלושת הסוגיות הבאות:
- תוכנית להשקעה בפרט
- תוכנית להובלת שינוי סביבתי
- תוכנית לעיצוב והטעמת נהלים
לדברי מורגן, לא התקציב הוא זה שיכריע אם התוכנית תצליח או לא אלה רמת התכנון וההשקעה בהוצאה לפועל, הלכה למעשה, של התוכנית.
הצעד הראשון הוא לבחון את אתר העבודה ולראות מה אפשר לעשות כדי להפוך אותו למקום בריא יותר, נקי יותר, ירוק יותר, מאוור יותר, סטרילי יותר, שקט יותר וכיו"ב. סביבת עבודה בריאה היא התשתית.
לאחר מכן, יש להתחיל לרדת לרמת הפרט – מה העובדים אוכלים בעבודה כלומר מה החברה מספקת להם (מזון בקפיטריה, נשנושים בישיבות ועד לקייטרינג באירועי חברה). אז יש לחשוב על מה העובדים מביאים מהבית אם הם מביאים. יש לעודד אותם לרכוש ולהביא מזון בריא באמצעות מערך הסברה וכן לתת להם את התשתית לאחסן ולהכין אוכל בריא בעבודה (באמצעות מטבח נוח לעבודה ומאובזר בו ניתן לאחסן מזון ולהכין ארוחות טריות כמו סלט, כריכים וכיו"ב).
תוכנית רווחה לא יכולה להצליח או יכולה להצליח באופן חלקי בלבד אם אין התייחסות לפעילות ספורטיבית. בעוד שארגונים גדולים יכולים לבנות חדרי כושר, בריכות ואפילו להביא מורים ליוגה או מחול אירובי ואף מאמנים פרטיים שיעמדו לרשות העובדים, חברות קטנות צריכות לחפש פתרונות יצירתיים יותר בעלויות נמוכות יותר או בחינם.
האופציות הן לא מעטות: ניתן לפנות לחדרי כושר ומועדוני ספורט ולבקש הנחות עבור ציבור העובדים (אלה תמיד שמחים לפרסום והם יציעו לכם מחירים אטרקטיביים יותר ככל שמספר העובדים גדול יותר). ניתן לפנות לעובדים שיזמו תוכניות אימון גופני כך שאם יש גברים המשחקים כדורסל – ניתן להציע להם להקים קבוצת אימון או שאם יש בחברה עובד שמשתתף בטריאתלון או במרתון, אפשר להציע לו לפתוח קבוצת הליכה, קבוצת רכיבה או קבוצת ריצה. רק צריך לחשוב יצירתי
