תהליך גיוס
אם אתם מראיינים, יכול להיות שחשתם שבזמן האחרון לוקח הרבה יותר זמן מבעבר לקבוע האם מועמד או מועמדת מתאימים לתפקיד. אם זה המצב, אתם לא לבד. התארכות הראיונות הפכה למגמה. על פי כתבה של קת'רין ראמפל מהניו יורק טיימס, אורכו של הליך קבלה לעבודה ממוצע ב-2009 עמד על 13 ימים. ב-2013 משך הזמן הכפיל את עצמו כמעט והגיע ל-23 ימים.
ישנן סיבות מגוונות מדוע מעסיקים גורמים למועמדים להמתין זמן רב עד לקבלת תשובה. ראמפל ביקשה מאתר התעסוקה Glassdoor לאסוף נתונים על משך הליך הגשת מועמדות למשרה ואלה היו התוצאות. ישנם הבדלים גדולים בין תעשיות שונות, אבל המגמה של התארכות התהליך חובקת את כל החברות בכל המגזרים. הנה כמה דוגמאות:
• מסעדות, ברים ושירותי מזון עברו מהליך של שבעה ימים בממוצע ב-2009 ל-12 ימים בשנה שעברה. זאת הדוגמה מהקצה הרגוע של הסקאלה.
• תחום האמנות, הבידור והפנאי עבר מהליך של 13 ימים ב-2009 לחודש שלם כמעט ב-2013. באותו מקום נמצאת תעשיית הביו-טק, שהתהליך בה צמח משבועיים לחודש.
זה לא פער הכישורים
אלה חדשות רעות למחפשי עבודה, זה ברור, אך גם למעסיקים. ראמפל מציינת שככל שהתהליך ממושך יותר, הוא גם יקר יותר. מחלקת משאבי האנוש נזקקת ליותר זמן כדי לראיין אנשים ולבדוק אותם, והמועמדים הופכים מתוסכלים מהסחבת. למה זה קורה? ראמפל מציעה שתי תיאוריות:
• יש אנשים שמייחסים את התארכות התהליך ל"פער הכישורים" – המחסור בעובדים שזמינים שיכולים לענות על רשימת הדרישות הארוכה ולעתים אף הבלתי אפשרית של המעסיקים. לדעתה של ראמפל זו אינה הסיבה האמיתית, כי אם זה היה ההסבר, השכר היה עולה, וזה לא קרה מאז 2009 (לפחות בארצות הברית).
• המעסיקים הפכו לזהירים בצורה קיצונית. ראמפל כותבת שחברות חוששות באופן ממשי שתעשה טעות בגיוס, ואינן חשות לחץ למלא משרות שנפתחו מיד, כל עוד הן עדיין יכולות להעמיס עוד עבודה על אנשי הצוות הקיימים.
ראמפל מציינת שהבעיה היא שיש מעסיקים שטרם הבינו שבלתי אפשרי למצוא עובד זול שיוכל לעשות כל מה שהמעסיק מצפה ממנו לעשות ללא הכשרה כלשהי תוך כדי מילוי התפקיד. במקרים מסוימים כדאי אולי לצרף לשורות הארגון את המועמד "הטוב דיו" במקום לחכות לאדם המושלם.
