סכנה
השילוב הרעיל של אמצעים דיגיטליים שכובלים אנשים לעבודה, האפקט המהפנט של הטכנולוגיה, החרדה הכלכלית והרבה קפאין גורמים לעובדים להגיע הרבה מעבר לגבולות הסבירים בשם העבודה הקשה. המחיר של התופעה הנפוצה הזאת כבד: ביצועים גרועים, היעדרויות בלתי צפויות מרובות, פגיעה בבריאות ולעתים נדירות אפילו מוות.
היו כמה מקרי מוות כתוצאה מעבודת יתר לאחרונה: מיטה דיראן, קופירייטרית בת 24 מאינדונזיה, מתה אחרי 30 שעות עבודה רצופות. לי יואן, גם הוא קופירייטר, עבד עבור חברת הפרסום Ogilvy & Mather בסין, נפטר אחרי כיממה וחצי של עבודה רצופה. מוריץ ארהרדט נפטר אחרי מרתון של שלושה ימי עבודה במשרדי Bank of America בלונדון. הוא היה בן 21 ורצה להוכיח שהוא ראוי למשרה מלאה כבנקאי.
מקרי המוות האלה נדירים למרבה המזל, אבל הם מקרי קצה של תופעה נפוצה מאוד של עבודת יתר שפוגעת בבריאות של בני אדם ומקצרת את תוחלת החיים שלהם, גם אם אינה מביאה למוות מידי. נתונים סטטיסטיים מארצות הברית מראים שהאמריקאים עובדים כעת 8.5 שעות יותר בשבוע מאשר עבדו ב-1979. אחת הסיבות להתארכות יום העבודה היא שאנשים פשוט אינם יכולים לקפוץ החוצה – כמו אוגר שתקוע על הגלגל שלו בכלוב.
ב-2011 35% מהאמריקאים עבדו בסופי שבוע. על פי הערכות של המרכז לבקרת מחלות ומניעתן (CDC) שליש מהעובדים ישנים שש שעות או פחות בלילה. חומרים ממריצים והרבה לחץ פסיכולוגי הם הדלק שמניע אותנו לעבוד כל כך הרבה שעות.
הטכנולוגיה אינה אשמה
סקר שנעשה כחלק ממחקר רפואי של ויטראנן ועמיתיה ופורסם בכתב העת האמריקאי לאפידמיולוגיה קובע כי:
• שעות עבודה ממושכות נמצאו קשורות לתגובות של המערכת הקרדיו-וסקולרית ושל מערכת החיסון, משך שינה קצר יותר, אורח חיים לא בריא והשלכות בריאותיות חמורות כמו מחלות קרדיו-וסקולריות, סוכרת, תלונות רפואיות, תשישות ודיכאון.
• יש גוף ראיות הולך וגדל שמצביע על חשיבותם של גורמי סיכון באמצע החיים לדמנציה שתופיע מאוחר יותר. הקשר בין כשל קוגניטיבי ודמנציה בשלבי חיים מאוחרים יותר מבוסס היטב.
אי אפשר להאשים רק את הטכנולוגיה בעניין הזה. גם לא את הקפאין ומשקאות האנרגיה. הטכנולוגיה היא כלי שבני אדם בוחרים אם ועד כמה להשתמש בו. קן מטוס, חוקר מגמות בעולם העבודה במכון Familes and Work, אמר לחדשות nbc שעבודה "עד הקצה" מעודדת במקומות עבודה רבים. אחת הסיבות למצב שמטוס מציין היא שחברות מודדות את הדברים הלא נכונים ומתגמלות עליהם. "ארגונים יכולים לפתח תרבות שמתמקדת במאמץ הגדל ולא באיכות שמופקת. אני קורא לזה תרבות של הקרבה עצמית, שבה ערכם של עובדים נמדד לא בפריון שלהם אלא בזמן ובהקרבה האישית שהם צריכים להקדיש כדי להשלים את העבודה שלהם," אמר מטוס. "בתרבות כזאת העובד שנשאר מאוחר מוערך יותר גם עם איכות העבודה שהופקה אינה שונה מזו של עובד שהלך מוקדם יותר."
