שעות עבודה ומנוחה-ניהול פנקס
סעיף 25 בחוק שעות עבודה ומנוחה מחייב מעסיקים לנהל פנקס רישום שעות העבודה של כל עובד. החוק ברור, אך בפועל מעסיקים רבים מתקשים ליישמו, בשל בעיות לוגיסטיות וטכנולוגיות כאלה ואחרות.
רק אתמול פורסם כי חברת "עוף שפרעם" הורשעה על ידי בית הדין האזורי לעבודה בחיפה בגין הפרת חוק שעות עבודה ומנוחה, כאשר לא ניהלה רישום שעות העבודה והמנוחה של העובדים ולא פרטה את מרכיבי השכר בתלוש המשכורת שלהם.
כדי להציג את היבטיו השונים של החוק, אספנו מספר שאלות ותשובות שיעשו לכם קצת סדר:
מה כולל הסעיף?
הסעיף בחוק מחייב מעסיקים לנהל פנקס ובו רישום שעות העבודה של עובדיו. הרישום חייב לכלול את פרטי העובד, מספר תעודת זהות שלו, כתובתו, תאריך תחילת העבודה, שעות עבודתו בפועל ושעות המנוחה השבועית שלו. כן יופיע פירוט השעות הנוספות וגמול עבורן וגמול עבור עבודה ביום המנוחה השבועי.
מה המשמעות של הסעיף?
מטרת הסעיף היא למצות את זכותו של העובד לקבל את מה שמגיע לו במסגרת השכר לפי חוק, בדיוק כפי שכל לקוח רשאי לקבל פירוט חשבונית המשקפת לו עבור מה שילם, כולל תשלום עבור מס הערך המוסף. בהתאם, הערך המוסף הנסתר של החוק הוא לא ההיבט הטכני שלו, אלא בהעלאת האמון של העובדים במעסיקים, כאשר ישנה שקיפות והסכמה ברורה של שעות העבודה בפועל, ושלפיהן מחושב שכרו של העובד.
כיצד מנהלים נכון את הרישום?
על כל מעסיק, קטן או גדול, מורכב ומסועף ככל שיהיה, חלה חובה לנהל את רישום שעות העבודה של כל העובדים. כדי לדייק ברישום ולא להסתבך ולהתעכב עם הכנת השכר, מומלץ לרכוש שעון נוכחות המתעד אוטומטית את ההגעה לעבודה ואת היציאה ממנה.
מה עושה מעסיק שאין ברשותו שעון נוכחות?
ישנם מקומות עבודה המעסיקים עובדים באתרים שונים, עובדים שעבודתם מתנהלת בשטח, עובדים שאינם קבועים ועובדים זמניים. במקרים כאלה לא תמיד ישנה האפשרות לנהל רישום באמצעות שעון נוכחות דיגיטלי או מכני. לכן במקרים כאלה על העובד לנהל פנקס רישום ידני שוטף ולחתום בכל יום ליד רישום שעות עבודתו, ועל המנהל לאשר אותם בחתימתו. חשוב לציין כי לארגונים המעוניינים בכל זאת להשמש באמצעים טכנולוגיים ישנה כיום אפשרות גם להשתמש גם בטלפונים סלולריים.
המצב האידאלי יהיה סנכרון שעון הנוכחות עם תוכנת השכר לעובדים, על מנת למנוע כפילות עבודה ולייעל אותה.
לסיכום
כנגד המפרים את חוק שעות עבודה ומנוחה – ניהול פנקס שעות עבודה, יוגש כתב אישום שהעונש המירבי עליו הוא תשלום קנס של כ-13 אלף שקלים. השופטים התחשבו במצבה הכלכלי הקשה של חברת עוף שפרעם שהורשעה בעבירה על חוק זה אך כמובן היא נדרשה לשלם על כך: החברה נקנסה בסך של 27 אלף שקלים, מנהל החברה נקנס בסך 9,000 שקלים. כן החברה התייחבה לא לעבור על העברה במשך שלוש שנים, ואם תעשה כן תקנס ב-50 אלף שקלים.
כולנו מוזמנים לערוך חישוב פשוט של כדאיות – האם כדאי לציית לחוקי העבודה, לייעל אותה ובדרך גם להעלות את רמת האמון של העובדים והמנהלים – או לשלם קנס בגין כל עובד ולעבוד במקום שתדמית המעסיק שלו ירודה?
