האם יש לכלול שעות כוננות כשעות עבודה נוספות?

ישנם עובדים בענפים שונים הנדרשים, במסגרת עבודתם להמצא בשעות כוננות בביתם. מלצרים, דיילים, צוותים רפואיים, נהגים ועוד אנשי מקצוע, חלקם עובדים במסגרת משמרות קבועות וחלקם במשמרות המשתנות כמידי שבוע או חודש. המשותף לכולם הוא שמעת לעת הם נדרשים להיות זמינים לעבודה, למקרה שיתעורר צורך ויתקשרו לקרוא להם להגיע לעבוד.

המעסיק לא חישב את שעות הכוננות, העובד חישב ואף הוסיף לכך רכיב שעות נוספות

נהג בחברת הסעות ביצע את עבודתו (הסעת אנשים) מביתם אל מקום העבודה וחזור, בסוף יום העבודה. במהלך היום הוא נדרש לא אחת להיות זמין למקרה שיתבקש להקפיץ עובד ממקום למקום, בנסיעה שלא תוכננה מראש. שעות הכוננות הללו נעשו כאמור בביתו של העובד כאשר הוא לא נדרש לבצע כל עבודה או משימה אלא רק להיות זמין למקרה ש….

בסיום החודש, כאשר ערך העובד את חישוב שעות העבודה, הוא הגיע למסקנה שיחד עם שעות הכוננות הוא הגיע לשעות עבודה נוספות בכמה ימים בהם שימש כונן. המעסיק לעומת זאת כלל לא החשיב את שעות העבודה (שבהן לא הוקפץ, קרי לא ביצע הסעות בפועל).

העובד פנה אל בית הדין לעבודה בתביעה שיכירו לו בשעות הכוננות כשעות עבודה ואף יחשיבו אותן כשעות נוספות (היות שבצירוף שעות העבודה בפועל הרי שהוא עובר את מכסת שעות העבודה הנהוגות בחוק).

בית הדין לעבודה פסק: כוננות בביתו של העובד יוצרת נתק בין שעות העבודה בפועל ולכן אין לראות בשעות אלא שעות עבודה נוספות

בבואו לדון בסוגיה זו, התייחס בית הדין לעבודה למסגרת עבודתו או תפקידו של העובד בשעות כוננות. בית הדין השתכנע כי ההפסקה שבה שהה העובד בביתו איננה יוצרת רצף עם שעות העבודה שביצע העובד בפועל.

בנוסף, בית הדין פסק כי בשעות בהן העובד שוהה בביתו במסגרת הכוננות – הוא איננו עומד לרשות המעסיק, קרי הוא אינו מבצע עבודות מסוג זה או אחר (עונה לטלפונים או למיילים, מסייע לעמיתיו, מטפל בתלונות של לקוחות וכיו"ב). כאשר העובד נמצא בביתו הוא כאמור אינו עומד לרשות המעסיק ואינו מבצע עבודה בפועל למעט מקרים שבהם הוא אכן "מוקפץ" קרי נקרא לעבודה (ואז שעות העבודה נספרות במנין שעות העבודה לתשלום).

לסיכום, בית הדין לעבודה לא מכיר בשעות שבהן העובד מצוי בביתו כשהוא אינו עובד בפועל אלא רק זמין למקרה שיתבקש לבצע עבודה או להגיע למקום העבודה לתגבר את הצוות העובד.

שעות שבהן העובד שהה בביתו, ללא שיתבקש לעבוד, הינן שעות מנוחה שבהן העובד לא ביצע עבודה של ממש ולכן המעסיק אינו מחויב לתגמל את העובד על שעות אלה. לכן, אין מקום לראות בשעות הכוננות שעות עבודה נוספות כאשר חישוב שעות אלא לצד שעות העבודה בפועל מביאות למצב של חריגה ממסגרת שעות עבודה מקובלות בחוק שעות עבודה מנוחה.

ישנם ארגונים שבהם נהוג לתגמל עובדים בעת כוננות בביתם, בחישוב זה או אחר, וישנם מקומות שבהם שעות הכוננות בבית אינן נספרות במניין שעות העבודה. המעסיק רשאי כאמור לתגמל עובדים בגין כוננות בביתם, בצורות שונות: חישוב מלא של שעות העבודה על פי תעריף רגיל או תעריף מוזל, חישוב שעות כוננות במחיר קבוע מראש ללא קשר למניין השעות (כך לדוגמה כונן בחברת תעופה, אשר מתבקש להיות זמין לחברה במשך יממה שלמה, מתוגמל על כך בחישוב קבוע של 3 שעות טיסה וזאת כאמור במקרה שבו הוא לא נקרא לטיסה בפועל שכן אז יחושבו לו שעות העבודה המרובות), תגמול על כוננות באמצעות בונוס או הטבה וכיו"ב.

תגמול עובדים עבור שעות כוננות, בעיקר כששעות אלא מצטברות לכדי שעות נוספות והכוננות מתבצעת לעתים קרובות, הינו מהלך חיוני בהיבט של שימור עובדים והגברת המוטיבציה שלהם לתת לארגון מעל ומעבר. אולם אם בוחנים את מעמדו של בית הדין לשעות עבודה בבית אזי שברוב המקרים – אין שעות הכוננות בבית נחשבות לשעות עבודה נוספות.

בואו להרחיב את הידע ולהיות בקיאים בנושא חובות המעסיק – ביום העיון שיתקיים ב-11.6.14. לחצו כאן לפרטים ולהרשמה