"זה יותר כיף להיות שודד ים מאשר חייל בחיל הים", הציטוט הזה, פשוט ככל שישמע, נאמר על ידי אחד הגאונים של דורנו, במהלך עוד ישיבה לילית של צוות הפיתוח של מחשב ה-מקינטוש בשנות השמונים, לגאון קראו סטיב ג'ובס. מהציטוט הבודד הזה אפשר ללמוד הרבה על דרך החשיבה הארגונית של ג'ובס, זו שבבסיסה הרעיון שלא משנה כמה אנשים יש לך בצוות שעובדים לפי הכללים, אתה חייב בחברה שלך כמה שודדי ים. כן – פיראטים.
למה פיראטים?
ג'ובס כך מסתבר, אהב מאד את שיטת הפיראטים. הוא טען שהפיראט הוא אחד שמתנהל בתוך הארגון מבלי לתת חשבון לבירוקרטיה, וכי כל מאגר גדול של אנשים חייב כמה פיראטים בתוכו. לטענתו, הפיראטים שומרים אחד על השני והצלחתם נמדדת על ידם בהגעה למטרה שמנהיגם הציב עבורם. פיראט, כך האמין ג'ובס, יוכל לתפקד גם ברגעי משבר כי הוא גם כך חושב רוב הזמן בדרך הפוכה לכלל וכן, הוא ייקח סיכונים מחושבים שאחרים לא היו לוקחים בכדי להגיע ליעד. לכן, לשיטתו חשוב שכל מנהל משאבי אנוש ימצא לנכון לקבל לצוות שלו גם כמה 'פיראטים', שאולי לא ילכו תמיד בדרך הנכונה אך ידעו מה לעשות ברגעים שבהם צריכים לחשוב בצורה קצת אחרת.
הפיראט לפי ג'ובס הוא אחד שמשתייך לחברה, למשאב האנושי שלה, אך היות והוא נע מחוץ לכללים, יכול להניע מהלכים שאחרים המקובעים לדרך עבודה מסוימת, אינם יכולים להניע. לשיטתו, אלו הם האנשים שינהיגו גם עם באופן עקיף, את השינויים הגדולים בארגון, משום שהם יודעים להתמקד בחזרה אל המטרה ברגע שקורת תפנית במקום העבודה.
קית' סימונטון, מרצה לפיזיולוגיה באוניברסיטת קליפורניה, מנסה להסביר את דרך החשיבה של ג'ובס. "אני חושב שהמסר של ג'ובס כאן היה פשוט, שאם אתה מוכן לשנות את זווית הראיה, בכל פעם תגלה משהו חדש ושבכל חברה צריכים גם אנשים כאלו. איך הוא היה אומר? "אם אתם מחפשים משהו בעל מידות נכונות, מבנה ומסורת, לכו לעבוד ב-IBM. אם אתם רוצים להישאר כאן, תגלו את הפיראט בתוככם."
פיראטים עם תשוקה
ג'ובס ראה את הפיראטים שבחבורת העובדים של אפל, כחלק אינטגרלי מהחברה. מבחינתו, לא היה מספיק שהם יחשבו מחוץ לקופסה או יהיו גאונים, הוא רצה שהפירטאים שלו יהיו מלאי תשוקה, אמביציה וחזון משותף לגרום ללקוח להבין שאצלם הוא יקבל מוצר שהוא טרם ראה. חבריו מספרים כי ככל שחברת אפל גדלה, כך ג'ובס היה מודאג ומכניס יותר ויותר פיראטים למחלקות השונות של החברה. פתאום לא רק מחלקת הפיתוח נהנתה מאנשים שבזים לביורוקרטיה ומזיזים את הדברים באופן חוקי בתוך החברה, אלא גם כל המחלקות האחרות. אפילו באגף רואי החשבון של החברה היו כמה פיראטים.
בראיון שהעניק למגאזין Fortune ב-2008, טען ג'ובס: "כשאני מקבל מישהו לעבודה, אפילו אם מדובר במישהו ותיק בתחום, כמובן שהוא חייב להיות חכם. אבל מה שעושה לי את זה הוא האם הבן אדם הזה יתאהב באפל, כי אם הוא יתאהב, הוא מהר מאד יפסיק לחשוב על עצמו ומה שטוב לו ויתחיל לחשוב על מה טוב לחברה". כן, זיהיתם נכון, התיאור הזה של ג'ובס לגבי מה הוא מחפש תואם את התיאור של הפיראטים שלו, מישהו שיעשה הכול בגבולות המותר בשביל החברה.
פיראטים שהולכים למרחקים ארוכים
אחד הסודות של ג'ובס להצלחה, היה המרכיב האנושי בחברות שלו, טוענים כיום חבריו. ג'ובס אהב גיוון וטען כי אם בחברה יהיו יותר אנשים ממקומות, נסיון ורקע שונים, זה רק יכול להוסיף לחברה ניסיון. מספרים כי כאשר מישהו היה נכנס לראיון עבודה אצל ג'ובס, האחרון תמיד חיפש את הערך המוסף שהוא יכול להביא לו ולחברה. לטענתו אז, איש מחשבים טוב, הוא איש מחשבים טוב ויש די הרבה כאלו בשוק. הוא רצה לדעת במה עוד הבן אדם שמולו מתעניין, האם בספרות? קולנוע? ציור? הוא תמיד חיפש מה מניע את האדם מחוץ לשעות העבודה. לאחר שקיבל אותם לעבודה הוא נעזר בדברים הללו, כפי שהוא הגדיר זאת במרץ 2011, רק שמונה חודשים לפני מותו: "השילוב בין טכנולוגיה לאדם ומחשבותיו הוא ה-D.N.A של אפל. הטכנולוגיה לבדה אינה מספיקה, צריך לחבר אותה לאומנות, לאנושיות, לגרום ללב של מי שעוסק בטכנולוגיה לשיר". בכך בעצם ג'ובס טען כי בחברה חייבים להיות אנשים שיודעים לחלום ולהשריש את החלום שלהם לתוך המציאות הארגונית של החברה וליעדים שלה.
אפשר למצוא פיראט בכל מקום
זה אולי לא יפתיע אתכם, אך בעקבות בקשתו של ג'ובס למצוא אנשים שונים מרקעים שונים וכמה פיראטים שיניעו את החברה שלו קדימה, החיפושים שלו אחר כוח אדם חדש לחברה, נערכו בכל מקום אפשרי. לדברי אנשים באפל, מערך משאבי האנוש של החברה לא היה מפותח מאד, משום שג'ובס אהב לגייס לחברה חברים של העובדים בה. שיטת הגיוס הייתה פשוטה: אתה טוב ובעל ראש טוב, עכשיו בוא נראה את החברים שלך, האם הם טובים כמוך ומה הם יכולים לתרום לנו.
כשאנשים הגיעו לראיונות עבודה אצל ג'ובס, הם גילו מהר מאד שלא מדובר בראיון עבודה רגיל. משום ששמע עליהם מחבריהם וידע את היכולות שלהם, ג'ובס כמעט ולא התעניין במה הם מסוגלים לעשות בתחום המחשבים. גם למילים שלהם, מספרים מכריו, לא הייתה כזו משמעות בעיניו – אלא לצורה שבה הם נאמרו. לדרך הצגת הדברים כמו גם להיסטוריה האישית שלהם ואיך הם התנהלו בחייהם, הייתה חשיבות מכרעת בהחלטתיו של ג'ובס, שחיפש כל הזמן פיראטים חדשים שיניעו את החברה קדימה.
"גיוס עובדים זה דבר קשה" אמר באותו ראיון למגאזין Fortune ב-2008, "אתה צריך למצוא מחט בערימת שחט. אני עורך את ראיונות העבודה בעצמי ועד היום גייסתי כ-5,000 אנשים לחברה. ככה שאני חושב שזה מאד חשוב. האמת היא שאתה לא יכול ללמוד כלום מהם, אפילו אם תשב מול בן אדם שעה ותדבר אתו על מחשוב ותכנות, לא תדע עליו ודרך הפעולה שלו הרבה. כך שבסופו של יום זו החלטה עם הבטן, איך הבן אדם הזה מרגיש לי? למה הוא הגיע לכאן? השאלה היחידה שאני חוזר עליה בכל ראיון עבודה היא: למה אתה כאן? התשובות עצמן אינן מעניינות אותי, אלא מה שבין השורות, מה שלא רואים בגלוי. בסופו של יום, אם תשכור את שירותם של פיראטים מלאי תשוקה שהולכים למרחקים ארוכים, הם יניעו את החברה שלך קדימה ובו זמנית ילכו אחריך לכל מקום."
כתבה זו מבוססת על הספר "מה סטיב ג'ובס היה עושה?" מאת פיטר סאנדר.
