השינוי הבסיסי ביותר שאנו יכולים לעשות בהגדרה מחדש של הצלחה בחיינו צריך להיות קשור ליחסים המתוחים שלנו עם השינה. אנו חושבים בטעות שהצלחה היא תוצאה של כמות הזמן שאנו משקיעים בעבודה במקום האיכות שאנו משקיעים בה. שינה, או כמה מעט אנו זקוקים לה, הפכה סמל לעוצמה שלנו. אנחנו הופכים לפטיש את השינה הבלתי מספקת ומתרברבים בשעות השינה המועטות שלנו.
את הדברים האלה כותבת אריאנה הפינגטון בספרה Thrive בהתייחסה לשינה המספקת. האפינגטון היא היזמית של אתר האקטואליה מבוסס הבלוגים המצליח The Huffington Post. יש לה גם הרצאת TED בנושא שינה.
הפינגטון טוענת שאין שום היבט בחיינו שאינו משתפר בעקבות שינה מספקת וכי אין שום מרכיב בחיים שאינו נפגע מהיעדר שינה – כולל ההחלטות של המנהיגים שלנו. היא מציינת שביל קלינטון, שנודע בכך שהוא מסתפק בחמש שעות שינה בלילה, הודה: "כל טעות משמעותית שעשיתי בחיי, עשיתי בגלל שהייתי עייף מדי."
מכניסים את השינה לסדר היום
היצירתיות, כושר ההמצאה, הביטחון, המנהיגות וקבלת ההחלטות יכולים כולם להתחזק פשוט באמצעות שינה מספקת, אומרת הפינגטון. היא מצטטת שני חוקרים מהמחלקה לרפואת שינה בבית הספר לרפואה של הארוורד שאמרו: "חוסר שינה משפיע לרעה על מצב הרוח שלנו, יכולתנו להתרכז ויכולתנו להשיג רמה גבוה יותר של פונקציות קוגניטיביות: השילוב של הגורמים האלה הוא מה שאנו מתייחסים אליו באופן כללי כאל ביצועים מנטליים." מחקר מאוניברסיטת דיוק גילה ששינה בלתי מספקת קשורה לרמות גבוהות יותר של סטרס וסיכון מוגבר למחלות לב וסוכרת. נמצא גם שהסיכונים האלה גבוהים אצל נשים יותר מאשר אצל גברים. מה אנחנו עושים אם איננו מגיעים לשבע או שמונה שעות שינה בלילה? חוקרים מצאו שאפילו נמנומים קצרים במהלך היום יכולים לעזור לנו.
הפינגטון מציינת שרבים מדי מאתנו רואים בשינה פריט גמיש בסדר היום שלנו שניתן להזיזו ללא סוף סביב העבודה הקבועה והנמצאת בעדיפות עליונה שלנו. אבל כמו טיסה או נסיעה ברכבת, אנו צריכים לחשוב על השינה שלנו כעל נקודה קבועה ביום, וכל בר אחר צריך להיות מותאם כנדרש על מנת של נחמיץ אותה.
איך עומדים בהתחייבות הזאת? הפינגטון ממליצה על הכרזה פומבית על ההחלטה לישון יותר. "אתם תהיו מוקפים, כפי שגיליתי, בחברים אוהדים שמזה זמן רצו לעשות את אותו הדבר ושיעזרו לכם לדבוק ביעדי השינה שלכם," היא כותבת. "במקרה שלי, בגלל שכתבתי בבלוג בהפינגטון פוסט על התחייבות השינה שלי, זרים גמורים החלו לגשת אלי באירועים, מציצים בשעוניהם ותוהים עוד כמה זמן אני מתכוונת להישאר והאם אהיה מסוגלת להשיג את שמונה שעות השינה שלי. הרגשתי כמו ילדה בלילה בבית הספר – עם עשרות שמרטפים שכולם משתוקקים לעזור לי לקיים את ההתחייבות שלי."