אישה בחודש הרביעי להריונה הגיעה לבית חולים בעקבות כאבי בטן וגב חזקים. הרופאים המליצו על אשפוזה אולם היא סירבה מאחר ותכננה לטוס לחופשה בתורכיה עם בעלה ובני משפחתו לרגל חג הקורבן (החופשה תוכננה שבועות מראש).
עם שובה ארצה, פנתה האישה לבית חולים שוב בעקבות כאבים חזקים והיא אושפזה למשך שלושה ימים. לאחר ששוחררה מאשפוז, היא קיבלה 5 ימי מנוחה בבית. לאחר שפנתה לרופא המטפל להמשך מעקב, הרופא קבע שעליה לצאת לשמירה הריון ולהיות במנוחה מוחלטת.
כאשר שאל אותה הרופא ממתי היא לא עובדת, השיבה המטופלת כי היא איננה עובדת מהביקור הראשון בבית החולים, קרי יום לפני יציאתה לחופשה. הרופא סיפק לה אישורים הנחוצים להגשת בקשה לגמלה מהמוסד לביטוח לאומי ולאחר שהגישה את הטפסים, בקשתה נענתה בחיוב.
אולם, לאחר הלידה, קיבלה האישה מכתב מהמוסד לביטוח לאומי לפיו היא נדרשת להחזיר את גמלת שמירת ההיריון (בסך 17,673 ₪), שכן זכאותה לשמירת היריון נשללה בעבקות יציאתה לחופשה בחו"ל.
העובדת פנתה לבית הדין האזורי לעבודה בחיפה. לטענתה, היא שגתה כאשר מסרה לרופא תאריך הפסקת עבודה שקדם ליציאתה לחופש. בנוסף, העובדת טענה כי במהלך החופשה היא שכבה בחדרה במלון כשהיא נמנעת מכל פעילות גופנית, עד כמה שניתן, וכי עם חזרתה לארץ היא פנתה לבית חולים ומיד אושפזה לצורך טיפול ומעקב. מיד לאחר מכן, בהמלצת הרופא, היא יצאה לשמירת הריון. עוד טענה העובדת כי היא לא ידעה שעצם יציאתה מהארץ יש בה כדי לשלול את זכאותה לדמי שמירת היריון וכי לו ידעה, הייתה מציינת את תאריך היציאה לשמירת הריון למועד חזרתה לארץ.
מהמוסד לביטוח לאומי נטען מנגד כי התובעת ביקשה ליצור רצף בין הפסקת עבודתה (לצורך החופשה המשפחתית) לבין מועד יציאתה לשמירת היריון אף שיש נתק בין שני המועדים. עוד נטען כי העובדת שהתה בחו"ל ומכך עולה שהיא לא הייתה במצב שחייב שהיה בבית ועל כן – איננה זכאית לגמול שמירת היריון.
בית הדין לעבודה בחיפה דחה את טענות המוסד לביטוח לאומי בדבר נתק מהעבודה שכן העובדת שהתה בחופשה משפחתית, בחופשת חג, וכן בחופשת מחלה וכל אלו הינם חלק מהתנאים הסוציאליים להם זכאים עובדים. בית המשפט אינו רואה הבדל בין זכאות סוציאלית אחת (מחלה) לבין זכאות סוציאלית אחרת (חופשה) וכי חופשת מחלה איננה מנתקת יחסי עבודה.
בית המשפט דחה מכל וכל את טענת המוסד לביטוח לאומי לפיה עצם העובדה שהתובעת יצאה לחופשה מעידה על כך שמצבה הבריאותי היה כשיר ולכן נשללת ממנה זכאות לדמי שמירת הריון. מתוך פסק הדין: "סעיף 58 לחוק מתנה מתן גמלת שמירת היריון באישור רפואי בכתב, והרופא הוא אשר מחליט האם מצב האישה מצדיק שמירת היריון או לא."
על כן, בית הדין פסק לטובת העובדת וקבע כי היא זכאית לגמלת שמירת הריון ממועד חזרתה לארץ ועד למועד הלידה. בנוסף, חייב בית הדין לעבודה את המוסד לביטוח לאומי בהוצאות משפט בסך 3,800 ₪
