בימים אלה, בהם שימור עובדים חייב להיות נר לרגליהם של מנהלים ומנהלי משאבי אנוש כאחד, יש עדיין לא מעט מנהלים שמאמינים ששחיקה בעבודה היא בעייתו של העובד בלבד.
אלא שהמציאות בפועל היא, שעובדים שחשים שחוקים משקיעים הרבה פחות בעבודה, ומגלים הרבה פחות אכפתיות כלפי הארגון בכלל וכלפי התפקיד שלהם בפרט. פעמים רבות מאוד, עובדים שחוקים עוזבים את מקום העבודה.
לכן, כל ארגון חייב להציב לעצמו כמטרה את הנושא של הפחתת ההשפעות של שחיקה, מתח, לחץ, ועומס על הבריאות הנפשית של העובדים.
מעסיקים שמגלים אדישות למצב השחיקה של העובדים יגלו שמידת האכפתיות של העובדים כלפי הארגון והצלחתו נמצאת בירידה מתמדת.
רק בארגון שבו המנהלים מכירים בהשקעתם של העובדים ומוקירים אותם על כך, ואף מגלים התחשבות בדאגות, בחששות, בבעיות האישיות, ובצרכים של העובדים, תהיה השקעה בעבודה מצד העובדים.
במילים אחרות, עובדים שחשים שהארגון אינו דואג להם ברמה האנושית, יגלו מצידם הרבה פחות דאגה ואכפתיות בלפי הארגון והישגיו.
עובדים רבים מעדיפים להשאר בארגון שמגלה אכפתיות כלפיהם. הם לא בקלות יעזבו לטובת ארגון שמציע להם חבילות שכר מפתות יותר.
מנגד, עובדים רבים כן יטו להתפטר בקלות, מארגון שלא מגלה כלפיהם אכפתיות ומתפקידים שאינם תואמים את אורח חייהם.
בפועל, לא ניתן להתחמק משחיקת עובדים ומנהלים. כל עובד וכל מנהל חווה שחיקה ותשישות בעבודה במידה זו או אחרת, ובשלב זה או אחר.
עובדים ומנהלים כאחד לא יכולים לעבוד בלי סוף, בלי קשר למידת המוטיבציה שלהם ולמידה בה הם רוצים להגיע לעוד ועוד הישגים.
וכאשר השחיקה מתחילה להצטבר, חלה פגיעה משמעותית ביכולת הפיזית והנפשית של העובד להשקיע בעבודה.
מחקרים שבוצעו בעולם מראים שיש קשר הדוק בין שחיקה לבין ירידה בפריון העבודה. לעתים קרובות שחיקה מובילה להיעדרות מהעבודה, לחוסר מיקוד לירידה חדה במוטיבציה ולעיתים קרובות גם לעלייה ברצון לעזוב את מקום העבודה. במילים אחרות, תשישות ושחיקה מפחיתות משמעותית את הפרודוקטיביות.
ממחקר שנערך לפני כחמש שנים על ידי חברת המחקרים האמריקאית גאלופ עולה, כי כ-66 אחוזים מהעובדים במשרה מלאה חווים שחיקה במקום העבודה.
אף על פי שעבור עובדים רבים, שחיקה הפכה להיות חלק בלתי נפרד מהעבודה, הרי שהעלות הקשה של שחיקה עבור הארגון היא משמעותית ביותר.
לכן, גם אם עובדים מצטיינים רוצים להשקיע הרבה מעל ומעבר לנדרש, תפקידו של מנהל משאבי האנוש להסב את תשומת ליבם לכך שזמן מנוחה הוא הדבר הבריא והאחראי.
כל עובד וכל מנהל חייבים לקחת פסק זמן כדי להטעין מצברים ולהעריך מחדש את האיזון הנוכחי בין עבודה לחיים.
כך או כך, כדי להפחית את השחיקה למינימום, יש קודם כל להכיר בה. גם אם הארגון הוציא לחופשה עובד לאחר שהעובד חווה שחיקה, הרי שהחופשה עצמה היא רק חלק מהפתרון. עם חזרתו לעבודה יש לסייע לו לזהות את גורמי המפתח שגרמו לשחיקה מלכתחילה.
