מחקרים שנעשו לאחרונה הראו כי אצל עובדים בחללים פתוחים נוצרת תגובה אנושית טבעית להתנתקות חברתית.
לאחר שהוזכרו ככלי רב עוצמה לעידוד שיתוף פעולה ויצירתיות, מקומות עבודה פתוחים מקבלים כעת מכה רצינית, כפי שמחקרים מראים.
מחקרים שנערכו לאחרונה בארה"ב בנושא השפעת חללי עבודה פתוחים וסגורים על העובדים, מצאו, כי חללי עבודה פתוחים מייצרים פעמים רבות ריחוק ורצון להתנתקות של העובדים ואף פוגעות לעתים קרובות באינטראקציות פנים-אל-פנים ובפריון העבודה.
חוקרים מבית הספר לעסקים של אוניברסיטת הרווארד, איתן ברנשטיין וסטיבן טורבן, חקרו שתי חברות של פורצ'ן 500 שעברו מסביבות עבודה מסורתיות לחללים פתוחים, וגילו כי נפח האינטראקציות פנים אל פנים ירד בכ -70% בשני המקרים, בעוד שאינטראקציות דיגיטליות גדלו בשיעור דומה.
"במקום לעודד שיתוף פעולה תוסס יותר פנים אל פנים, נראה כי הארכיטקטורה הפתוחה מעוררת תגובה אנושית טבעית להתנתקות חברתית מאחרים ולפעול במקום זאת בעיקר ע"י הודעות דוא"ל" כך נכתב בתקציר המחקר.
החוקרים מסבירים זאת ואומרים כי המדע ברור למדי ומראה שהעובדים זקוקים לכשלוש שעות של זמן שקט כדי לעשות את העבודה שלהם כל יום, וכי העבודה מתבצעת במיטבה כשמתקיימות רק שתי פגישות של 90 דקות. "אחרי שלוש שעות", הם אומרים, "העובדים פועלים בעיקרון על טייס אוטומטי, תוך שימוש בהרגלים ובמודלים מנטליים כדי להשלים משימות. חלל פרטי ללא הפרעה חשוב פחות בפרק זמן זה".
הבעיה עם חללים פתוחים, הוא אומר, היא שהפרעות די נפוצות, בין אם זה מישהו שמשתתף ברעיון חדש או סתם רעש משיחת טלפון של עמית לעבודה. כך העובדים מאבדים זמן יקר של עבודה בשל ההפרעות – 10 דקות, 20 דקות, אולי דקה או שתיים אם זו הפסקה קצרה. נסו לדמיין את כמות הזמן שהעובד מאבד מדי יום כשהוא עובד בחלל עבודה פתוח.
בחלל פתוח בו כל אחד יכול לשמוע כל שיחת טלפון אחרת, עובדים לעיתים קרובות מסתגלים לבודד את עצמם ולאחר מכן ההתבודדות הזו מתקבעת וקשה להם יותר לעבור באינטראקציה. במקום להפריע למישהו עם אוזניות, אנשים נוטים פשוט לתקשר באמצעות דוא"ל או הודעה מידית. כך, לדברי החוקרים.
במחקר של הרווארד, מנהלים דיווחו על ירידה בפריון העבודה לאחר שעברו לתכנית הקומה הפתוחה, אותה ייחסו כותבי המחקר לתקשורת האלקטרונית המוגברת.
לטענת החוקרים, המגמה הפתוחה במשרד מונעת במידה רבה על ידי שילוב של צמצום עלויות ומנהלים שציינו את היתרונות הפוטנציאליים של שיתוף הפעולה בין המרחבים ללא גבולות, מבלי להתחשב כראוי בתוצאות.
"הבעיה היא שההנהלה הבכירה, שבדרך כלל מסמיכה את הוצאות המשרד, לא מקיימת את המחקרים הנוכחיים, וגם לא חווה איך זה באמת". אמרו החוקרים.
