"מה שמאוד חשוב בתקופת הפרישה לגמלאות הוא שזו תקופה יחידה שאנחנו מגיעים אליה ולא מגיעים לאף מסגרת. מהרגע שנולדנו תמיד היינו שייכים למסגרות.
"אם זה מעון, גן ילדים, בית ספר, צבא, שירות לאומי, עבודה, כל הזמן היינו סביב מסגרות.
"כל הזמן היתה לנו מסגרת שנתנה לנו משמעות, שייכות, אינטראקציה יומיומית. כשאדם מגיע לגיל פרישה, למי הוא שייך. תחת מי הוא יושב לאן הוא הולך, מה הוא עושה", כך פתחה יפית בר, ראש תחום תעסוקה ומיצוי זכויות, במשרד לשיוויון חברתי, את הרצאתה בנושא: היערכות לגיל פרישה, בכנס פרישה ופנסיה למנהלי ומנהלות משאבי אנוש שנערך במכללה האקדמית תל אביב-יפו.
"פתאום אדם מגיע לתקופה שהוא שואל את עצמו, מה הוא צריך לעשות ביומיום. זו התקופה היחידה שאין לנו מסגרת. וזו גם צומת של קבלת החלטות כלכליות.
"מדובר בהחלטות שחייבות להתקבל לפני גיל הפרישה. כי ברגע שעברנו אותו לא ניתן לשנות אותן והן יכולות להשפיע על איך יראו החיים שלנו אחרי גיל הפרישה.
"מדברים על 80 אלף פורשים בשנה. ואנחנו רק גדלים. יודעים שרק 30 אחוזים מהפורשים עוברים היום תהליך כלשהו של הכנה לפרישה.
"רוב האוכלוסייה לא עוברת שום הכנה לפרישה. הם פשוט נזרקים לאוויר וצריכים להתמודד עם התקופה החדשה. הם צריכים להבין מה הם עושים עכשיו בתקופה החדשה שנפתחה בפניהם.
"יש שינוי מהותי בהכנסות בצד לחץ נפשי. מבדיקת כל הארועים המשמעותיים בחיינו, עולה כי אירוע הפרישה נמצא במקום מאוד גבוה כי נתפס כארוע נפשי מאוד מהותי. הוא מדורג לפני מוות של אדם קרוב, גירושים, ואפילו מחלה של אדם מאוד קרוב.
"כאמור, ההחלטות הפיננסיות מוגבלות בזמן. אזרחים פונים אלינו אחרי גיל 67. בשלב זה אין לי איך לעזור להם. הם כבר קיבלו החלטות, חתמו מול חברת הביטוח וזה מה שיקבלו. אני לא יכולה לשנות את ההחלטות האלה.
"צריך לקחת בחשבון חסכון פנסיוני, קצבת שארים, קצבת הון, מה אני מושך, הטבות מס, מה מגיע וכו.
"כל כך הרבה פצצות נופלות עליהם. אנשים בטוחים שהם יודעים מה מגיע אליהם אבל רגע לפני לא יודעים מה הסכום שהם הולכים לקבל.
"יש פה מעבר מהכנסה אקטיבית שאני יכולה לשלוט כמה כל זמן שאני עובדת, למשל ממשרה חלקית למלאה. פתאום עוברים להכנסה פאסיבית.
"מה שאני מחליטה מול חברות הביטוח, וביטוח לאומי, זאת תהיה ההכנסה שלי. אני לא יכולה לשנות אותה.
"מבין המענים הקיימים כיום, אנשים לפני גיל פרישה, יכולים לקבל מידע מביטוח לאומי ויש אפילו מישהו שמפעיל את ימי המידע.
"אבל מה שראינו מול ביטוח לאומי זה שמקבלים מכתב לפני גיל פרישה. הרבה פעמים המכתב מגיע אחרי שהם כבר פרשו.
"המפגשים האלה פחות רלוונטים. מה גם שאנשים תופסים את ביטוח לאומי כדבר רווחתי ולא מגיעים לימי העיון ולא מנצלים למרות שזה בחינם.
"גם כנס אינו מספיק. צריך להעמיק בכל אחד מהדברים האלה ולהבין כל אחד באופן אינדבידואלי מה צריך לעשות כדי לשפר את התנאים שלו בתקופת הפרישה.
"בכל הקשור לסדנאות בשוק הפרטי, יש כאלה שמשלבים יעוץ פרישה אישי וסדנאות. אנשים צריכים לפעמים להוציא ממיטב כספם ולקבל את היעוץ הזה. אבל כ-70 אחוזים לא מקבלים כלום.
"במשרד, הסתכלנו מה יש בשוק. ראינו שאין תהליך סדנאי משלים. כולם עושים כנס יום כייף בים המלח, אבל זה נגמר שם.
"הפורשים לעתיד לא ממש עושים עם זה הרבה. הם לא משתמשים בכלים שאולי נתנו להם ולא יוצאים לפעילות אקטיבית כדי לשפר את היכולות הפיננסיות ואף לצאת עם פנסיה טובה יותר או עם קצבת זקנה טובה יותר או לקבל החלטות אם להמשיך לעבוד.
"יש שירותים פרטיים שבהם הם צריכים לשלם הרבה כסף, אבל הם לא מבינים על מה הם משלמים. לא מבינים את החשיבות של גיל פרישה ולמה זה חשוב.
מה עשינו במשרד: דבר ראשון, אספנו את המידע. את הנושאים הקריטיים שזיהינו שהפורשים לא מקבלים מידע בכנסים, הפכנו לפשוטים ונגישים.
"ההיבט הפיננסי עלה שם. כל מה שלאחר גיל פרישה לא ניתן לשנות, הבנו ששם צריך לשים את הפוקוס.
"גם לגבי קצבת הזקנה מביטוח לאומי. קשה להבין מה מסבירים בביטוח לאומי. לכן פישטנו כל נושא בשפה פשוטה.
"עשינו מחקר, האם הפעולות שאנחנו עושים משנות התנהגות. האם אני גורמת לפורשים לשנות את קבלת ההחלטות בצורה מיטבית.
"קהל היעד היו אזרחים כשנה או שנתיים לפני פרישה. השותפים שלנו הם שוק ההון שעוסקים בנושא ביטוח פנסיוני וביטוח לאומי שקצבת אזרח ותיק אצלם.
"יחד איתם ישבנו כדי לדייק. כדי שלא נעביר מידע שאינו נכון. אבל לקחנו את מה שהם אמרו ופישטנו.
"בכנסים עשינו קודם כל אירוע חשיפה. אבל בסופו של דבר אני רוצה להניע אותם להשתתף בסדנאות.
"לכן למרות החשיבות של הכנס, בכל נושא אחר שזיהיתם שהוא חשוב לכם, תצטרכו להעמיק כדי לעשות את הפעולה המשמעותית לשנות את הלך החשיבה שלכם. או את היכולת הידיעה שלכם לגבי אותו תחום.
"רק באמצעות סדנה אנחנו יכולים לדבר עם הפורשים בצורה ישירה, על מה זה חסכון פנסיוני, למי פונים וכו.
"אנחנו לא מיעצים אבל מנגישים את המידע ונותנים את ערוצי הקשר עם האנשים הרלוונטים כדי שיבצעו את השינויים שהם רוצים לעשות.
"בתוך הסדנאות זה תהליך סדנאי לחלוטין. מקסימום 25 אנשים. ארבעה מפגשים, שלוש שעות ודגש על שיעורי בית. אנחנו נותנים משימות כי מי שלא ידע מה הצרכים לא ידע לתת מענה.
"במפגש הראשון אנחנו שואלים כמה כסף אתה צריך. ופה נזרקים לאוויר כל החלומות והפנטזיות.
"ובפעם השנייה שנפגשים אני שואלת כמה כסף יש לכם. אנשים לא יודעים. ואז יש שיעורי בית, לבדוק את קופות הפנסיה. את כל ההכנסות האחרות שיש להם.
"אנשים לא יודעים כמה הם עומדים לקבל. וכשמקבלים את כל המידע הם מבינים שלא יכולים להגשים את מה שרצו.
"בשלב זה מדברים איתם על מיסים וגבולות כלכליים. כי מה שחשבתם שיהיה לכם זה לא בדיוק מה שיהיה. יש אנשים שמבינים שיצטרכו להמשיך לעבוד.
"גם על ביטוח סיעודי מדברים איתם וגם על צוואות. אבל גם על התנדבות ותעסוקה. הרבה אנשים מבינים שלא שווה להם לפרוש. כי הם צריכים עוד הכנסה".
