הומור בעבודה
יש מדע שלם העוסק בחקר ההומור והשפעותיו שנקרא: גלוטולוגיה. הגלוטולוגיה (Gelotology) עוסק בחקר הצחוק ובהשפעתו על בני אדם מבחינה פיזיולוגית ופסיכולוגית
התגלויות בתחום הראו, כי הומור ובעיקר צחוק – משחרר מתח פיזי וקוגניטיבי, אשר יכול להוביל גמישות תפישתית – מרכיב נדרש של יצירתיות, רעיונות ופתרון בעיות. אם כך, כדי להפיק את המרב של תהליכי החדשנות כגון חשיבה ועיצוב, מנהיגים יצירתיים באמת צריכים גם לשלוט על הדינמיקה החברתית של ההומור.
בעולם ההנהגה עם זאת, ההומור הוא בדרך מאפיין של אנשים בודדים ובכך מתקבל כפעילות ספונטנית ולא משוכפלת או קבועה. מומלץ להקדיש תשומת לב רבה יותר לרעיון שניתן לרכוש הומור, ללמוד ולטפח אותו.
העדויות מראות כי מנהיגים מיומנים בהומור, אלו המכונים "סטנד-אפ אסטרטגים", מבינים את השירות שמבצע הומור בעידוד החדשנות. על פי דבריו של מייסד IDEO דייב קלי, על פי הפרסומים: "אם אתה נכנס לתרבות ויש חבורה של אנשים נוקשים, אני יכול להבטיח שהם לא ימציאו שום דבר".
כמובן, הומור יכול להיות מאוד סובייקטיבי: מה שאדם אחד ימצא כמצחיק לא בהכרח יצחיק אדם אחר. כך, להכיר ולדעת את הקהל שלך הוא בעל חשיבות עליונה. לכן, אין זה מפתיע שמנהיגים עסקיים שמקבלים ציון גבוה בשימוש יעיל בהומור ככלי להגברת החדשנות נוטים להבקיע גם באינטליגנציה רגשית.
למנהיגים יצירתיים גם יש הערכה אינטואיטיבית של ארבעת סגנונות ההומור, והם מבינים כיצד סגנונות אלה ניתנים לטיפוח.
שלושת הסגנונות הראשונים יוצרים בדרך כלל רגשות חיוביים, בעוד שהרביעי קשור בדרך כלל לרגשות שליליים, ולכן יש לו את הייצוג המוגבל ביותר לגבי הפעלת גמישות קוגניטיבית:
חוש של כיף: מנהיג אנרגטי וחיובי ושובב לעתים, מחזיק בחוש זה. הוא יהיה בעל השקפה הומוריסטית בדרך כלל. זה כולל גם את היכולת שלו להעריך את ההומור ואת שובבות של אחרים.
הומור עצמי הוא היכולת של מנהיג לצחוק על עצמו באמצעות זלזול עצמי, צניעות מופרזת או הקטנת הישגים. המטרה היא להפחית את העוצמה והכוח שלו על פני אחרים.
הומור חברתי מתייחס להגדלת האינטראקציה האנושית, והוא משמש את המנהיג לשיפור היחסים. בדרך כלל מדובר בבדיחות או בסיפורים משותפים ככלי להפחתת המתח הבין-אישי, להגברת החברותיות ולקידום הפתיחות.
הומור חזק לרוב כרוך בסרקזם או בציניות, והוא משמש את המנהיג ככלי לשליטה היררכית, כאות של דומיננטיות או לעידוד הקונפורמיות לנורמות התנהגותיות קבוצתיות.
מנהיגים בכירים – ובכלל זה קלי עצמו – לפעמים מתעלמים בעצמם מהתנהגות תרבותית של היררכיה ומרחק, ומבטיחה שהרעיונות יגיעו מכל השורות.
אולם, בעוד שההומור המבטל את עצמו יכול להפחית את המרחק החברתי ולהפוך את המנהיגים לשותפים יותר, משתפים ופתוחים לעובדיהם, אסור למנהיגים להגזים בכך. מחקרים הראו כי ביקורת עצמית הומוריסטית עובדת הרבה פחות טוב ככלי למעורבות עם עמיתים וממונים, והוא יכול אפילו להפחית את האמינות של עובד עם המנהל שלו – אם נעשה שימוש מופרז.
ההומור החברתי מתורגל כחלק מתהליך החשיבה של עיצוב ועידוד העלאת רעיונות. חברי הצוות בגלוי לועגים לכישלונות הקשורים לתהליך האידאליזציה באופן המטפח את הקלט הקולקטיבי, היצירתי שלהם.
הומור חיובי יכול גם להיות מנוצל כדי להפחית את הלחץ של מתח הקשור למועדים – ולא כדי להפוך מטרות או להתעלם מאתגרים, אלא כדי לשפר את המורל ולהגביר את הסולידריות של המטרה.
