המחסור התמידי בעובדים טובים צעירים, יחד עם נטייתם של ארגונים רבים להימנע מהעסקת עובדים מעל גיל 40, יוצרים בארגונים צורך בפתרון מסוג אחר.
בהיעדר ברירות רבות אחרות, ניתן בשנים האחרונות לראות יותר ויותר ארגונים שמעסיקים פרילנסרים. מסקרים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה עולה, כי הגילאים של רוב הפרילנסרים הם בחלקם בטווח הגילאים הנמוכים של שנות העשרים פלוס, ורובם אנשים מעל גיל 45.
מהו המניע של אנשים צעירים לעבוד במתכונת פרילנס:
חלקם הם מטבעם יזמיים ורוצים לבנות עסק משלהם, אבל אין להם אפשרות לגייס כספים כדי להקים חברה עצמאית ולכן הם מציעים שירותים לכמה ארגונים שונים בו זמנית.
חלקם מעוניינים לעסוק בכמה סוגים שונים של משימות בעת ובעונה אחת, לרכוש התמקצעות מכמה זוויות ובמהירות יחסית. ולעיתים הסיבה היא היעדר רצון למחויבות ארוכת טווח (של יותר מחצי שנה קדימה) למקום אחד.
מדובר באנשים בגילאים של אמצע שנות העשרים עד תחילת השלושים, שלא מעוניינים לקשור את גורלם במקום עבודה אחד, ולמעשה מעדיפים לחלק את הסיכון ולעבוד עבור כמה ארגונים במקביל.
מהו המניע של אנשים מעל גיל 40 לעבוד במתכונת פרילנס:
חלקם הגיעו למסקנה שהם מיצו את עצמם בתפקידם הנוכחי, והם לא רואים אופק מעודד בחברה שבה הם עובדים. מה גם שהם חוששים שיום בהיר אחד יפטרו אותם בגלל גילם המתקדם, וכשזה יקרה זה עלול להיות כבר מאוחר מדי לקריירה שנייה.
וחלקם פוטרו ממקום העבודה בו עבדו שנים רבות ובגילם, על אף כל החוקים נגד גילנות, ועל אף הנטייה למגוון תעסוקתי, המציאות היא שמעטים סיכוייהם להתקבל לעבודה במקום אחר.
מה מניע את הארגונים להעסיק במתכונת פרילנס:
ארגונים רבים מתקשים להסתגל לשיטה החדשה הזאת של העסקת עובדים. אלא שבה בעת מגלים יותר ויותר ארגונים את היתרון שבשיטת העסקה זו.
עובד שהוא פרילנסר אמיתי, כלומר הוא מעביר למעסיק חשבוניות, יש לו יועץ מס או רואה חשבון שמגיש בשמו דו"חות כספיים לרשויות המס, והוא לוקח על עצמו את כל התשלומים לביטוח פנסיוני, ביטוח לאומי, וקרן השתלמות, לא דורש תשלום עבור ימי חופשה ומחלה, ובאופן כללי נוהג כעצמאי לכל דבר ועניין, יכול לפטור את הארגון מעלויות רבות.
כל זה טוב ויפה, השאלה היא רק אם העובד שאתם מעסיקים במתכונת פרילנס הוא אכן פרילנסר ולא שכיר בתחפושת. מעסיק חייב לדעת היכן הוא עומד מבחינת יחסי עובד מעסיק.
אין ספק שהעסקת עובד במתכונת פרילנס, כאשר הדבר משרת באותה מידה את שני הצדדים, היא דבר חיובי ומועיל. אבל מנהלי משאבי האנוש חייבים לוודא שמדובר אכן בעובד שעובד כעצמאי לכל דבר ועניין.
למה? משום שאם הפרילנסר עומד בכמה מבחני העסקה, אז הוא למעשה שכיר שעובד בימים שנוח לו, ובארגונים שהוא בוחר לעבוד בהם, אבל כל הזכויות הקוגנטיות חלות עליו.
במשך תקופת עבודתו של הפרילנסר כולם מרוצים, ואז מגיע הרגע שהארגון רוצה להפסיק את העסקתו, או שהוא עצמו רוצה להפסיק לעבוד עבור הארגון, ולפתע פתאום מגלה הארגון שעליו לשלם לו רטרואקטיבית את כל הזכויות והכספים שהארגון היה משוכנע שהוא חוסך.
לכן, אם החלטתם להעסיק עובדים במתכונת פרילנס, בין אם לפי בקשתם או מתוך צורך שלכם לחסוך בעלויות, כדאי, חשוב ורצוי להבין לעומק את כל נבכי החוק ודיני העבודה לגבי שיטת ההעסקה הזו, או ליתר דיוק, לגבי הדרך שבה מתקיים הקשר העסקי בין הארגון לפרילנסר.
