מי שמסתכל על מודעות ה'דרושים' של רוב הארגונים, בעיקר אלה שעוסקים בתחומי עיסוק של צווארון לבן, יכול לראות שאחת הדרישות הבסיסיות, כמעט בכל תפקיד ועבור כל משרה היא: 'תואר ראשון חובה, ותואר שני בעדיפות גבוהה'.
אלא שבימים אלה ממש מתחילים להיטרף הקלפים: ככל שיותר בני דור ה-Z מגיעים אל שוק העבודה, כך יקשה יותר על ארגונים לגייס מועמדים עם דרישה שכזאת.
למה? משום שככל שיותר מבני דור ה-Z משתחררים מהצבא ומגיעים אל שוק העבודה, כך ניתן לראות יותר צעירים שמחליטים לוותר על לימודים אקדמאים.
ניצניה של המהפיכה הזאת החלו להראות עוד קודם לכן כאשר בני דור המילניום, שקדמו להם, הגיעו אל שוק העבודה. אלא שבני דור ה-Z צפויים לקחת את השינוי הזה למדרגה הבאה.
מה שהיה הוא כבר לא מה שיהיה
עד לפני כ-30-40 שנה, צעירים שסיימו צבא (וחזרו מהטיול שאחריו) החלו מייד ללמוד באוניברסיטה או במכללה, או שלמדו מקצוע.
בתום הלימודים הם החלו לעבוד במקום עבודה מסוים, ובו עבדו עד הפנסיה. במקרים מסויימים כאשר חברה נקלעה לקשיים והעובדים פוטרו, הם עברו לעבוד בחברה אחרת, אבל עדיין באותו מקצוע.
במילים אחרות, רוב האנשים יצאו לפנסיה מאותו מקצוע שבו החלו את דרכם בשוק העבודה, 40 שנה קודם לכן.
בתחילת שנות ה-90 כבר ניתן היה לראות סנוניות ראשונות שבישרו את בוא השינוי, אם כי בעיקר בענף ההייטק.
פתאום החלו לדבר על חוסר נאמנות של עובדים למקום עבודה, ועל העובדה שצעירים (הצעירים של אז, שהיום הם בני 40 פלוס) עוברים ממקום עבודה אחד לאחר בלי להניד עפעף.
ועם זאת, אנשים עדיין המשיכו לעבוד באותם תפקידים, משרות ומקצועות בהם החלו את דרכם, גם אם בחברה אחרת.
המשבר הראשון
המדרגה הבאה בסולם השינויים הגיעה במחצית הראשונה של שנות האלפיים. המשבר העמוק בשוק התקשורת ובענפי הטכנולוגיה לתשתיות תקשורת, הביא איתו קריסה של חברות, מהקטנות ביותר ועד לענקיות בינלאומיות. בזו אחר זו, חברות פשוט נמחקו מהמפה.
אפקט הדומינו שלא איחר להגיע, הביא איתו קריסה כלכלית של חברות רבות אחרות (שלא עסקו בטכנולוגיה) שסיפקו מוצרים ושירותים לחברות הטכנולוגיה שנסגרו.
מסוף שנת 2001 ובמהלך 2002 ו-2003 פוטרו עשרות מיליוני עובדים בכל העולם המערבי. גם בישראל נאלצו חברות רבות להיפרד מחלק ניכר מעובדיהן.
העובדים שלא פוטרו, נאלצו להסכים לקיצוצי שכר משמעותיים ובה בעת לבצע גם את עבודתם של המפוטרים.
האבטלה מקיר לקיר שיגרה גלי הדף נוספים, הפעם אל חברות מוצרי הצריכה, שכן הידוק החגורה של המובטלים וגם של אלה שמשכורתם קוצצה, מנע מרוב האנשים לרכוש מוצרי צריכה.
בשנת 2004 אפשר היה לראות את תחילתה של ההתאוששות. ואז, כשהעשן החל להתפוגג, על הגבעות החרוכות שנותרו מסביב, ניתן היה לראות ניצנים ראשונים של הסבות מקצוע.
לפתע פתאום, נראו בכל מקום הרבה מאוד אנשים שהחליטו לעשות הסבה מקצועית. המושג "קריירה שנייה" החל להתגלגל על הלשונות עד שהפך למושג שגור.
תחילה היו אלה אנשי ההייטק שעשו הסבה מקצועית. חלקם עברו למקצועות שונים לחלוטין כמו חינוך, טיפול בבעלי מוגבלויות בעזרת בעלי חיים, טיפולים בעיסוק וכו.
אנשי הייטק אחרים פתחו עסקים עצמאיים, חלקם התבססו על הידע הטכנולוגי שצברו במהלך שנותיהם כאנשי הייטק, אם כי הפעם הידע הזה נועד לפיתוח מוצרי צריכה אלקטרוניים ואחרים.
המשבר השני בתוך עשור: תהום ללא תחתית שיצרה את הבסיס למהפיכה
בארבע השנים שלאחר מכן השוק התייצב ואז, ב-2008, הגיע המשבר הכלכלי הגדול ביותר מזה שבעה עשורים.
ושוב הגיעו הפיטורים: מאות מיליוני עובדים פוטרו בכל העולם, בעיקר בעולם המערבי השבע.
והפעם אנשים איבדו לא רק את משכורתם, אלא את כל חסכונותיהם, ובמקרים מסויימים גם את הפנסיות שלהם.
חדשות לבקרים ניתן היה לשמוע על התאבדויות של אנשים שחששו מפני המחר בהיעדר כל חסכון להישען עליו.
וכאן למעשה החל להתבשל השינוי, אם כי עדיין על אש קטנה: בני דור ה-Z שמגיעים היום אל שוק העבודה, ראו במהלך שנות ילדותם איך הוריהם נאנקים תחת שני משברים כלכליים רצופים, ונאבקים קשות על הישרדותה הכלכלית של המשפחה.
הלוואות נלקחו, חובות הצטברו והאור לא נראה בקצה המנהרה.
בני הדור הזה הפנימו את העובדה שמושגים כמו ביטחון כלכלי, רשת ביטחון תעסוקתית, קביעות בעבודה ועוד, הם מושגים שאין להם בסיס איתן במציאות, ודאי לא במציאות שמשתנה כל רגע ממש אל מול עיניהם.
בני דור ה-Z הבינו, שכל רגע עלול להגיע צונמי תעסוקתי חדש, בין אם מכיוון של שינויים בשווקים הגלובליים או המקומיים, או בעקבות התפתחויות טכנולוגיות ואחרות.
תהא הסיבה לשינויים אשר תהא, הרוח בשוק העבודה יכולה לשנות כיוון בכל רגע, בלי הודעה מוקדמת, ומי שלא מסוגל ליפול על הרגליים עלול לקרוס כלכלית.
ואם בכך לא די, הרי שלמצב זה של אי הוודאות מתמשכת, תורמות רבות גם ההתפתחויות הטכנולוגיות בתחום הרובוטיקה והבינה המלאכותית.
פחות לימודים, יותר שינויי קריירה
לבני דור ה-Z ברור כיום, שגם אם הם ילמדו מקצוע בשנת 2019 או 2020 או 20201, הרי בשנה שהם יסיימו את לימודיהם, או שנה לאחר מכן, או חמש שנים לאחר מכן, כל מה שהם למדו באוניברסיטה או במכללה או בהכשרות מקצועיות, (ולאחר שהשקיעו כסף רב מאוד בלימודים הללו) עלול להיות לא רלוונטי.
בעשור הקרוב מקצועות צפויים להשתנות מקצה לקצה ואף להיעלם. או כפי שאומרת הקלישאה: השינוי יהיה הקבוע היחיד.
בעוד שעבור דור ה-X, המצב המשתנה חדשות לבקרים נתפס כמעורר חששות לגבי היכולת להשתכר, ולגבי היכולת לשרוד בהיעדר בטחון כלכלי, דור ה-Z מאמץ את המצב כהתפתחות חיובית, והופך אותו לשיטה שהוא פועל על פיה.
התוצאות שמתחילות כבר עכשיו לתת את אותותיהן, הן דור שלא ממהר ללמוד באוניברסיטאות ובמכללות, ושלוקח את הזמן כדי להחליט מה הוא רוצה ללמוד, או האם הוא בכלל רוצה ללמוד.
נכון לעכשיו ניתן לראות רבים בני הדור הזה שמחליטים בינתיים לא להחליט. יתרה מכך, בניגוד לכל הדורות הקודמים, רבים מהם גם לא מתכננים להתחייב למקצוע אחד לכל החיים.
אלה שכילדים ראו איך הוריהם נאלצים לשנות מקצוע מחוסר ברירה, רותמים את השינוי וממנפים אותו. המשמעות בפועל היא, שבני דור ה-Z צפויים להחליף קריירה כמה פעמים במהלך חייהם.
ואם ממילא הם לא מתכוונים להשאר באותו תחום עיסוק יותר מעשור לכל היותר, הרי שאין טעם להכנס לחובות בעקבות שכר לימוד לאוניברסיטאות ולמכללות.
עליית קרנן של הכשרות אד הוק
מצב זה צפוי להעלות את קרנן של הכשרות אד הוק. כך לדוגמה, במקום שצעירים ילמדו לתואר ראשון בכלכלה ומנהל עסקים ולאחר מכן לתואר שני בשיווק, ניתן יהיה לראות יותר ויותר צעירים שלומדים שיווק מעשי בתוך חודשים ספורים ומיישמים בפועל. בין אם בעסק עצמאי או כשכירים.
בשורה התחתונה, ארגונים שחשוב להם לגייס טלנטים בעלי כישורים ומיומנויות נרחבות, צריכים להחליט מה יותר חשוב להם בטווח הארוך: הדרישה לתואר אקדמי, או היכולת לקלוט צעירים מוכשרים שכלל אינם מתכוונים ללמוד באוניברסיטה.
בד בבד ארגונים רבים יצטרכו להיערך לקראת הענקת קורסים והכשרות כדי למשוך אליהם את אותם צעירים שמעדיפים ללמוד מקצוע תוך כדי עבודה בארגון.
