עובדת קק"ל (קרן קיימת לישראל) נשלחה לסיור מטעם העבודה באתר שבבעלות קק"ל. במהלך הסיור העובדת נפלה לבור ונפצעה. לדבריה בעקבות הפציעה בה היא שברה את הקרסול, היא נאלצה לעבור ניתוחים משקמים ואף נאלצה לעזוב את העבודה. היא הגישה כתב תביעה לפיצויים בסך של מיליון וחצי ₪ בגין הנזקים שנגרמו לה בעקבות הפציעה.
מתוך כתב התביעה שהגישה לבית משפט השלום בתל אביב עולה כי היא הייתה חלק מצוות המשרד שאחראי על פתיחת מתחם המערות בפארק עדולם. לדבריה, קק"ל התרשלה והיא אחראית לפציעתה הן כמעסיקה והן כבעלת האתר. העובדת טענה לרשלנות מצד המעסיק כשהוכיחה כי באותו מועד נפל עובד שני לבור ורק אז 'הועילה בטובה' קק"ל לסתום את הבור.
קק"ל כפרה באשמה וטענה שאיננה אחראית לכל בור שנמצא בשטחה. בנוסף, טענה הנהלת קק"ל כי העובדים קיבלו הדרכה מפורטת בה הוזהרו מפני הסכנות בשטח וכי התובעת נכנסה למערה בריצה ולפיכך היא מעדה. מטעם קק"ל עוד נטען כי העובדת נאלצה לפרוש בעקבות התאונה וטענה כי זו פרשה מרצון היות שהוצעה לה תכנית פרישה מטיבה.
השופט רמי חיימוביץ' קבע כי אמנם לא ניתן לדרוש מקק"ל להיות אחראית לכל מפגע בכל שטחיה (שכן מדובר בנטל בלתי סביר), אולם במקרה הנוכחי, בו ידעה על קיומה של סכנה ממשית לעובדים ולא פעלה כדי למנוע אסון אלא רק אחרי ששני עובדים נפגעו – אין מנוס מלהטיל עליה אחריות.
מדברי השופט חיימוביץ': "בור הוא דבר מסוכן, על אחת כמה וכמה בור המצוי במערה חשוכה. אדם הנכנס מן האור למערה יתקשה להתרגל להבדלי התאורה וכאשר הבור ממוקם מטרים ספורים מן הפתח הוא מהווה סכנה בלתי סבירה והנפילה אליו היא בגדר סיכון צפוי שהסתברותו גבוהה", כתב השופט והוסיף, כי לא די בשלטים הכלליים שהציבה קק"ל באתר, ולכל הפחות יכולה הייתה לשים שלט בקרבת הבור. יתרה מזו, נפסק כי כמעסיקה, קק"ל הייתה אחראית לדאוג לביטחון התובעת, בפרט כשמדובר בעובדת שהוטלו עליה משימות ארגוניות במהלך האירוע, והיה על קק"ל לצפות שלא תהיה בהאזנה מלאה בעת התדרוך".
ואולם השופט חיימוביץ הטיל את האחריות לנפילה ופציעה שנגרמה כתוצאה ממנה על קק"ל, הוא פסק שהעובדת לא הצליחה להוכיח שנאלצה להתפטר מהעבודה בעקבות התאונה. לאחר שאמד השופט את נזקי התובעת, נזקים הכוללים הפסדי שכר, הוצאות בגין עזרת צד שלישי וכן נזקים של כאב וסבל, נקבע כי קק"ל תפצה אותה בסך של 96,764 ש"ח וכן תשלם לה הוצאות משפט ושכר טרחה בסך 45,000 ₪.