עובדת שלא קיבלה משכורת הגישה תלונה על המעסיק, וזה האחרון פיטר אותה בתגובה. כתוצאה מכך נקנס המעסיק בסכום של 25 אלף שקלים.
העובדת, שפוטרה שלא כדין, הגישה תלונה במשרד התמ"ת על כך שלא קיבלה משכורת. כאמור, בתגובה לתלונה פיטרה החברה את העובדת.
בעקבות זאת הורשעה החברה בבית הדין האיזורי לעבודה משום שפיטרה את העובדת בשל הגשת התלונה.
בית הדין הטיל על המעסיק לשלם קנס בסכום של 25 אלף שקלים, והורה לו לחתום על התחייבות שלא יבצע עבירה דומה בשלוש השנים הקרובות.
אם במהלך תקופה זו המעסיק יפטר שוב עובד משום שהתלונן עליו, יהיה על המעסיק לשלם את סכום הקנס המרבי.
העובדת הועסקה בחברה במשך כשנה ובמסגרת זו שובצה לעבודה באתרי הלקוחות של המעסיק.
אלא שהעובדת לא קיבלה משכורת עבור חודש עבודה, ובנוסף, לא קיבלה תוספת שכר עבור שעות נוספות. בעקבות זאת, כאמור, היא הגישה תלונה כנגד החברה למשרד התמ"ת.
לאחר הגשת התלונה היא שובצה ליום עבודה אחד שלאחריו לא שובצה יותר כלל. בפגישה שנערכה בין הצדדים הוזכרה התלונה, והעובדת קיבלה מכתב המסיים את העסקתה.
מטעם המדינה נטען בבית הדין, כי לעבירה שבה הורשע המעסיק יש השלכות ציבוריות בהיקף נרחב, שכן המדינה שואפת לתת לגיטימציה לכל עובד להתלונן על מעסיקו ועל ידי כך לשמור על טוהר המידות ולחשוף מעשי שחיתות של המעסיקים.
תחילה הכחיש המעסיק את המעשים, לא הביע חרטה ולא לקח אחריות על מעשיו. מכיוון שכך, הטילה עליו המדינה קנס משמעותי לצורך ענישה ולצורך הרתעתה כאחד.
המעסיק מצידו טען כי נסיבות העבירה אינן כה חמורות כפי שהוצגו על ידי המדינה.
הוא טען כי מאז הוקמה החברה, היא מעסיקה מאות עובדים, ופרט למקרה הנדון שהינו לדברי המעסיק חריג, לא בוצעו עבירות דומות, מה גם שחלפו מאז חמש שנים ללא אירוע דומה נוסף.
עוד טען המעסיק, כי עצם ההרשעה מהווה עונש קשה עבור החברה שהוביל למצב כלכלי בעייתי, לרבות במקרים שבהן היה צורך לקבל רישיונות ממשרד התמ"ת וכאשר החברה ניגשת למכרזים.
לאור זאת ביקש המעסיק לנהוג בו במידת הרחמים, להתחשב בוותק של החברה ובעובדה שאינה מפרה חוקים בצורה שיטתית, ולתת לה הזדמנות להשתקם ולקבוע את גובה הקנס על הרף התחתון.
בית הדין לעבודה התייחס לעובדה שמערכת המשפט חייבת להגן על עובדים שחושפים שחיתות, ואף לעודד אותם לעשות זאת.
לכן התייחס בחומרה לעבירה שבה הורשעה החברה, שפיטרה את העובדת שכל חטאה היה רצונה לעמוד על זכויותיה שנרמסו (לא קיבלה שכר וגמול עבור שעות נוספות) והתעקשותה לאכוף אותן.
למרות זאת, התחשב בית הדין לעבודה בכך שמעשה הפיטורים הזה היה וחד פעמי, ובכך שלמעסיק נגרם נזק כלכלי מאחר שהחברה אינה רשאית לגשת למכרזים בעקבות הרשעתה.
כמו כן התחשב בית הדין לעבודה בעובדה שהחברה שיתפה פעולה בחקירתה ובכך שכתב האישום הוגש בשיהוי של ארבע שנים.
בנסיבות אלה הוחלט שגובה הקנס יהיה ברף התחתון האפשרי, ולכן הוטל על החברה לשלם קנס בסכום של 25 אלף שקלים בלבד.
בה בעת פסק בית הדין לעבודה כי אם יקרה מקרה נוסף של פיטורים של עובד שהתלונן על אי בקבלת זכויותיו הקוגנטיות, במהלך שלוש השנים שלאחר פסק הדין, יוטל על החברה הקנס המרבי הקבוע בחוק.
