מספרן ההולך וגדל של התביעות בגין הפרת דיני העבודה מעיד על כך שמעסיקים רבים אינם מודעים לחובותיהם החוקיות כלפי עובדיהן או שפשוט מעדיפים להתעלם מהן.
בעבר נהגו בתי הדין לעבודה להטיל עיצומים כספיים נמוכים על המעסיקים, באופן שלא הרתיע מעסיקים להפלות, לפטר ללא פיצויים ועוד.
מפיצוי של 3000 שקל ל-50 אלף שקל
ב-1994 לדוגמה, הגישה אשה בשם שרון פלוטקין מועמדות לעבודה כאשת מכירות בחברה מסוימת. הוסבר לה שיש בחברה שתי משרות פתוחות, משרה אחת לעבודה במשרד ומשרה שנייה לעבודה במכירות מחוץ למשרד. הוסבר לה גם שמשרת המכירות מיועדת לגברים בלבד.
פלוטקין תבעה את החברה ובית הדין האיזורי לעבודה הטיל על המעסיק לשלם לה פיצוי בסכום של 3000 שקלים, בהתאם לסכום שהיה אמור להוות משכורת של חודש אחד (ללא עמלות).
פלוטקין לא ויתרה והמשיכה לבית הדין הארצי, וזה קבע כי המעסיק לשלם לה פיצוי של 50 אלף שקלים. בכך נקבע רף חדש של פיצויים בגין אפליה בעבודה.
ממשיכים להפר זכויות עובדים
אלא שזה לא הספיק. מעסיקים המשיכו להפלות ובתי הדין הפכו יותר ויותר עסוקים בדיונים בתביעות אפליה, אי תשלום פיצויים ושאר הפרות של זכויות העובדים.
בעקבות זאת, באמצע שנת 2012 נכנס לתוקף חוק הגברת האכיפה של דיני עבודה. חוק זה מטיל עיצומים כספיים המגיעים לסכומים משמעותיים של עד 35 אלף שקלים בגין הפרת חוקי עבודה.
הטלת קנסות כספיים על הקבלן ומזמין השירות כאחד
החוק מאפשר הטלת עיצומים כספיים גם כנגד מזמיני שירותים בתחום השמירה, הניקיון וההסעדה, שמבצעים הפרות דיינ העבודה כלפי עובדים המועסקים על ידי קבלן נותן השירותים. החוק מאפשר לעובדי קבלן שירותים לתבוע ישירות את מזמין השירותים (החברה בה עובד העובדים בפועל) במקרים של הפרות דיני עבודה.
מטרת החוק היא למנוע או להפסיק התקשרויות עם קבלני שירותים שאינם מבטיחים תנאי שכר וזכויות עובדים. כמו כן מטיל החוק אחריות פלילית, בתנאים הקבועים בחוק, על מזמין השירותים ועל מנהליו כאחד.
במקביל מסמיך החוק את נושא ההסמכה של בודקי שכר עבודה, אשר בדיקות מטעמם במקום העבודה יכולות להגן על המעסיק מפני הטלת עיצומים כספיים ואחריות פלילית.
בעקבות זאת חשוב להדגיש, כי מעסיקים, קבלנים ומזמיני שירותים, כמו גם מנהלי חברות, שלא ינהגו על פי החוק ככתבו וכלשונו, הינם חשופים לתביעות כספיות ובמקרים רבים גם לאכיפה מנהלית ופלילית.
