האיסור לפטר אישה הרה מעוגן בחוק עבודת נשים כמו גם בחוק שוויון הזדמנויות בעבודה. איסור זה חוקק במטרה להיאבק באפליה נגד נשים, ובפרט נגד נשים בהריון, תופעה שטרם נעלמה מן העולם.
מכיוון שכך, פיטורי עובדת בהריון ללא קבלת היתר מיוחד לכך ממשרד התמ"ת מהווה עבירה פלילית, ונושאי המשרה בחברה צריכים לתת את הדין.
אלא שחברה מסויימת שנתבעה, היתה בחובות ומנהליה בקשיים כלכליים, ולכן בית הדין לעבודה הסתפק בקנסות מתונים, ובפיצוי שישלמו לעובדת במסגרת הליך אזרחי.
פרטי המקרה: שני מנהלים של חברה שעסקה בתחום הפיננסים הורשעו בעבירה פלילית בעקבות פיטוריה של עובדת שהיתה בהיריון, בלי לקבל על כך היתר ממשרד התמ"ת.
בנוסף להליך הפלילי תבעה האשה את מנהלי החברה בהליך אזרחי והם חויבו לשלם לה פיצוי בסכום ל כ-114 אלף שקלים.
אלא שהחברה היתה שקועה בחובות ונמצאה בהליכי פירוק ומנהליה ביקשו להתחשב במצבם הכלכלי הקשה. בית הדין האזורי לא התעלם מנתונים אלו ופסק כי יקבלו קנס סמלי בסכום של 100 שקלים. בנוסף, הוטל קנס בסכום של 12 אלף שקלים על מנהל הראשון וקנס בסכום של כ-14 אלף שקלים על המנהל השני.
המדינה עתרה ודרשה עונש שיכלול גם קנס וגם פיצוי לאשה, בשל פיטוריה ללא היתר ובאופן לא חוקי, שגרם לה לנזק ממוני ותעסוקתי ארוך טווח ועוגמת נפש.
האשה הדגישה כי למרות הרשעתם בדין הפלילי, המנהלים לא לקחו אחריות ולא הביעו חרטה. ובנוסף, למרות פסיקת הפיצויים בהליך האזרחי, הם לא שילמו לה את הפיצוי שנדרש.
ואם בכך לא די, הרי שפיטוריה נעשו בלי לשלם לה, בלי פיקוח מצד המנהלים ובלי להגיש בקשה לממונה על חוק עבודת נשים בנושא הפיטורים. לטענתה אלו הן נסיבות חמורות שמצדיקות הטלת קנס כספי בגובה משמעותי.
מנגד, נציגת כונס הנכסים של החברה ביקשה מבית הדין, שלאור החובות הגדולים של החברה, בסכום של יותר ממיליון שקל, לא להטיל עליה קנס או להסתפק בקנס סמלי בלבד.
המנהלים ביקשו הקלה בעונש לאור הזמן הרב שחלף מאז הפיטורים ובהנתן עברם הנקי מהרשעות קודמות בענייני עבודה. כמו כן טענו שהעובדת פוטרה ללא קשר להיריונה וכי הם לא אלה שפיטרו אותה בפועל. מחדלם היחיד לטענתם היה היעדר פיקוח.
עוד טענו המנהלים, כי לא היתה כלל כוונה לפטר את האישה אלא רק להשעות אותה, וכי אף שבחברה עבדו קרוב ל-100 נשים, הם מעולם לא פיטרו עובדת כלשהי בשל הריונה.
כמו כן ביקשו מנהלי החברה מבית הדין להתחשב בנסיבותיהם האישיות ובפשיטת הרגל שנקלעו אליה בשל חובות החברה, כאשר המנהל הראשון עדיין משלם את חובו לנושים והמנהל השני קיבל הפטר בסמוך ליום הדיון. לכן עתרו להעמיד את הקנס אפילו מתחת לרף המינימלי ולפסוק סכום של אלפי שקלים בודדים בלבד.
לאור העובדה שבמקרה הנוכחי מדובר בחברה קטנה שנמצאת בהליכי פירוק, בית הדין לעבודה התייחס לכך שאם יוטל עליה קנס משמעותי, מי שישלם את המחיר הוא הנושים שלא היו קשורים כלל לפיטוריה של אותה עובדת.
לפיכך הגיע בית הדין לעבודה למסקנה שבנסיבות אלו יספיק קנס סמלי, והחברה נקנסה ב-100 שקלים בלבד.
