האם נכון לדרוש מהעובדים להיות בכושר?

האם נכון לדרוש מהעובדים להיות בכושר?

מנהלים רשאים ואף חייבים לוודא שהעובדים שלהם בכושר מקצועי אבל האם מותר להם והאם נכון שהם ידרשו מהעובדים שישמרו על כושר?

שיתוף

אתר משאבי האנוש Work Force מספר על ג'ון ברוק, נשיא חברת Trek Bicycle שנשא הרצאה בפורום המנהלים של שיקגו. בהרצאתו קרא למובילי הקהילה העסקית להתעורר ולהבין שהעובדים הסובלים מעודף משקל הם "נטל" כלכלי על הארגון. באותה הרצאה, ברוק אף הציג את שיטת 8 התחנות/ הצעדים שבה העובדים שלו משתתפים, תוכנית שנועדה לשמור על כושר גופני וסגנון חיים בריא.

את ההרצאה שלו, התחיל וסיים ברוק בסלוגן:
“Do your country a favor, do your company a favor, and most importantly, do your employees a favor and be brutally honest about the health of your company. The future depends on it.”

ובכן, הקהילה העסקית ובפרט קהילת משאבי האנוש בעולם מודעות שתיהן לחשיבות של תוכנית הבראה ששמה במרכז נושאים כמו פעילות גופנית, תזונה בריאה וניהול סגנון חיים בריא. אולם בסיום ההרצאה התעוררה מחלוקת בקרב הקהילה לא סביב הסוגיה עצמה אלא סביב השאלה האם נכון לגעת בה בצורה כל כך בוטה וכל כך רדיקלית?

האם אותו אדם שקם ואומר את האמת הערומה, זו שכולם מודעים אליה אבל לא אומרים דבר, האם הוא גיבור היום בעיננו? לא. האמת היא שברוב המקרים, אותו אחד שקם וצועק "המלך הוא עירום" נתפס רע. ולכן נשאלת השאלה כיצד נתפסת ההנהלה וכיצד נתפס הארגון כולו כאשר הוא מטפל בנושא הבריאות ורווחת העובדים בצורה כה רדיקלית?


בכנס רווחת העובד wellbeing שיתקיים ב-9/7/14 נרחיב על מדיניות רווחה ובריאות בארגון. לחצו כאן לפרטים ולהרשמה


גישה רדיקלית ומדיניות של אפס סובלנות כלפי אנשים עם בעיות משקל ובעיות בריאותיות הנלוות למשקל עודף, מהווה כמה סכנות.

הראשונה היא כמובן פגיעה באותם עובדים שעד אתמול היו "אנשי מקצוע" ששירתו את הארגון, כל אחד בתחומו והיום הם "מעמסה כלכלית". ארגון שמציב את סוגיית הבריאות והטיפול בבעיית המשקל (ואנשים הסובלים מעודף משקל) עלול לאבד את אותם עובדים, אובדן שיבוא לידי ביטוי בעזיבה של ממש או בירידה ניכרת במוטיבציה ובמחויבות.

כמו כן, קיימת סכנה נוספת במסר חד וברור של אפס סובלנות למשקל עודף – מועמדים רבים עלולים לא לראות את עצמם כמועמדים בעלי סיכוי ולכן לא להגיש קורות חיים מלכתחילה. במקרה הזה הארגון עלול לאבד טאלנטים. בנוסף, קיימת סכנה שמועמדים שכן נכנסו השתלבו בתהליך הגיוס אך לא התקבלו לעבודה, ירגישו שבעיית המשקל שלהם וחוסר היכולת או המוכנות שלהם לקחת חלק בסגנון חיים בריא וספורטיבי – הם מה שמנעו מהם להתקבל לעבודה. במקרה האחרון שצוין יכול להתעורר חשד לאפלייה קרי לפגיעה בשיוויון זכויות בעבודה.

מכירים את אותה אמא שצועקת על הילד שלה ואז אומרת לו "אני עושה את זה כי אני אוהבת אותך ואכפת לי ממך"? – היזהרו שהארגון לא יצטייר כאותה אם שתלטנית בעיני העובדים

ארגונים רבים לוקחים על עצמם את האחריות למשקל ולסגנון החיים של העובד. המניעים לכך רבים ומגוונים: ימי העבודה הארוכים שבהם העובד נמצא במשרד ומה שמוגש לו כארוחות, כיבוד, נשנוש ושתיה – מרכיבים אחוז נכבד מהתצרוכת היומית שלו. מחקרים מראים פעם אחר פעם את הקשר הברור בין מצב בריאותי לקוי ובעיית עודף משקל להיעדרויות מטעמים רפואיים.

כמובן שלמשוואה הזו נכנס גם שיקול כלכלי טהור והוא שמעסיקים במדינות שבהן אין מערכת בריאות ממלכתית נאלצים לשלם פרמיות גבוהות יותר על עובדים הסובלים מעודף משקל ובעיות רפואיות שנובעות מכך. כל הסיבות הללו ועוד (רצו לשמר עובדים ולהציע להם כמה שיותר פעילויות ואטרקציות בארגון, רצון למשוך עובדים בעזרת תוכניות רווחה מפנקות…) הובילו לטרנד החדש של רווחה ובריאות במקום העבודה. מחלקות רווחה ומשאבי אנוש לקחו על עצמן ליזום תוכניות כגון: בניית חדר כושר, התקנת מקלחות וחדרי הלבשה במשרד, מעבר למזון בריא ועשיר יותר בחדר האוכל, סדנאות לשומרי משקל, שיעורי התעמלות, קבוצות התעמלות ואירועי ספורט תחרותיים.

הפרויקטים הללו גוזלים מהארגון משאבים עצומים וציפייה שהם יחזירו את ההשקעה. לכן יש לחץ הן על המחלקות שמובילות את הפרויקטים והן על המנהלים לרתום ולסחוף את העובדים כך שישתפו פעולה. אולם בתוך כל העשייה הזו, שהיא מבוססת על כוונות טובות וכוונות טובות בלבד – חייבים לזכור כמה דברים:

– הארגון לא יכול לדרוש מהעובדים שלו להתעמל ו/או לנהל סגנון חיים בריא.

– הארגון לא יכול לחייב עובדים להשתתף באירועי ספורט או סדנאות גמילה וכיו"ב (לא מחוץ לשעות העבודה וגם לא במסגרת שעות העבודה).

– הארגון לא יכול להכריז על דגלו מדיניות של חוסר סובלנות כלפי שומן וסגנון חיים לא בריא שכן מדיניות זו עלולה להיחשב כמפלה.

לסיכום, נדרשת רגישות רבה במיוחד לטפל בסוגיה זו ואולי זו אף סוגיה מורכבת יותר מפיטורי עובדים (מעמד שנחשב עד כה לאחד הרגישים והמורכבים ביותר).

אם אתם מתכננים יוזמה חדשה או ממשיכים לקדם יוזמה ישנה לקידום הבריאות דרך מודעות, פעילות גופנית ומעבר לתזונה בריאה במקום העבודה – זכרו שהמוטיבציה שלכם יכולה בקלות להיתפס כאגרסיבית. המחויבות להצלחת הפרויקט יכולה להיתפש בעיני העובדים כמעין "משטרת התזונה" או "משטרת ההתעמלות". במקרה הטוב, זה פשוט לא יניע עובדים לשתף פעולה. במקרה הרע, זה ירחיק אותם. במקרה הרע מאוד, הם יצעקו "אפליה".

זכרו לבדוק לא רק עד כמה אתם בונים נכון את תוכנית הרווחה שלכם בהיבט של תקציב, תכנון, הקמה ותחזוקה, אלא איך אתם נתפשים בעיני אחרון העובדים ובפרט איך אתם נתפשים או עלולים להיתפש בעיני אותם עובדים הסובלים מבעיות משקל, קרי אותם עובדים שברוק מכנה "נטל כלכלי".

כנס משאבי אנוש במגזר הציבורי

כנס פיתוח ארגוני

כנס AI למשאבי אנוש

כנס דיני עבודה

אין תגובות

השאר תגובה