חברה תבעה עובד שלה לשעבר שביקש להתפטר כדי לטפל בבנו התינוק, קיבל את מלוא הפיצויים, אלא שאז הוא נתפס כשהוא עובד במשרה מלאה בחברה מתחרה.
פרטי המקרה: העובד פנה למנהלו כחודש לאחר שנולד בנו התינוק וביקש לצאת לחופשת לידה, בטענה שאשתו מתכוונת לחזור לעבודתה. המנהל הסכים לבקשתו, והעובד יצא לחופשת לידה בת חודשיים.
כחודש לאחר חזרתו לעבודה הודיע העובד למנהלו כי הוא מעוניין לעזוב את העבודה כדי לטפל בתינוק וכי הוא מבקש להתפטר.
בעקבות התפטרותו, קיבל העובד פיצויי פיטורים בסכום של כ-132,600 שקלים על פי חוק הפיטורים הקובע פיצויים לאדם שהתפטר על מנת לטפל בתינוקו.
אלא שלמרות טענותיו בנוגע לטיפול בבנו, התברר כי כחודש לאחר שהתפטר ממקום העבודה הוא החל לעבוד בחברה מתחרה במשרה מלאה.
החברה התובעת טענה בבית הדין, כי רק לאחר שהעובד התפטר היא גילתה שבמקביל לעבודתו בחברה, הוא עבד גם בחברה המתחרה כעובד שעתי.
עוד טענה החברה, כי לאור העובדה שהוא החל לעבוד במשרה מלאה זמן קצר לאחר התפטרותו, ברור כי השתמש בתירוץ לגביע התינוק כדי לעבור לחברה מתחרה וכלל לא התכוון להישאר בבית כדי לטפל בתינוק.
כמו כן טענה החברה בבית הדין, כי התנאים להעסקת של העובד בחברה החדשה נסגרו עוד לפני שהוא התפטר, כלומר בעת שביקש את הפיצויים בטענה שהוא מתפטר כדי לטפל בבנו, הוא כבר ידע כי הוא הולך לעבוד במקום אחר.
ולמרות זאת ביקש וקיבל פיצויי פיטורים מלאים. עוד טענה החברה כי החברה שאליה עבר העובד, אינה מציעה לו שעות נוחות יותר כדי שיוכל להתפנות לטיפול בתינוק, אלא מדובר בחברה דומה, בה הוא עובד שעות זהות לאלה שעבד אצל התובעת.
לאור התנהגותו והתנהלותו של העובד, שלטענת החברה היתה בחוסר תום לב, ביקשה החברה שישיב לה את כספי הפיצויים.
בנוסף דרשה החברה כי העובד יפצה אותה ב-20 אלף שקלים בגין רווחיו בעת שעבד במקביל בחברה המתחרה, וב-30 אלף שקלים נוספים בגין הפרת חוק עוולות מסחריות, והפרת הנאמנות כלפי החברה.
העובד טען להגנתו כי אין מגבלה לחזור לעבודה לאחר התפטרות, וכי הוא רשאי לחזור בו מהחלטתו. לטענתו, עזיבתו הייתה כנה והוא בחר בהמשך דרכו לחזור לעבודה.
עם זאת, בתצהיר שהוגש לבית הדין, הדגיש העובד כי שעות העבודה בחברה החדשה נוחות יותר ומאפשרות לו לחזור מוקדם יותר הביתה ולטפל בבנו.
עוד טען העובד בתצהיר, כי בחברה התובעת, נהגו להוריד לו שכר על כל שעה שאיחר או שיצא מוקדם מהעבודה. לדבריו, בחברה הנוכחית לא סופרים לו את השעות והוא יכול לאחר בלי ששכרו יפגע.
בית הדין לעבודה שם לב לכך שהתצהיר הוגש מאוחר ובסיום עדותו. כמו כן טענותיו לא נתמכו על ידי ראיות כלשהן.
מנגד, החברה הביאה עדויות התומכות בטענה כי גם היא נהגה בגמישות עם העובדים, וכי העובד יכול היה להחסיר שעות כאוות נפשו ולהשלימם ביום שישי, כפי שנהגו כל שאר עובדי החברה.
כמו כן, בית הדין לעבודה לא קיבל את טענת העובד לפיה זכותו לחזור לעבודה לאחר ההתפטרות, שכן כבר הוכח כי הנתבע עבד בחברה המתחרה כעובד שעתי במקביל לעבודתו בחברה התובעת.
על פי העדויות הוא החל לעבוד בחברה המתחרה כשלוש שנים לפני התפטרותו מהחברה המקורית.
העובד לא עבד בחברה המתחרה בעת חופשת הלידה, אבל בית הדין לעבודה קבע כי עובדה זו לא גורעת מהעובדה כי עבד שם לפני החופשה ומיד אחריה. לכן קיבל בית הדין לעבודה את טענת התובעת בדבר התנהלות הנתבע בחוסר תום לב.
בסיכומו של דבר קבע בית הדין לעבודה כי העובד עזב את מקום עבודתו שלא על מנת לטפל בתינוק או כדי לשפר את תנאי עבודתו כך שיתאימו לטיפול בתינוק, אלא בשל רצונו לעבור ולעבוד בחברה מתחרה בה עבד טרם לפיטוריו.
כל זאת כאשר הוא מבקש לעצמו זכויות שלא מגיעות לו על פי חוק, ומנצל את החוק המיטיב עם הורים חדשים הזקוקים לפיצויים אלה על מנת שיוכלו להיות בבית עם תינוקם.
לפיכך, פסק בית הדין לעבודה כי העובד יחזיר לחברה את פיצויי הפיטורים לתובעת, למעט סכומי הגמל שצבר, בסכום של כ-86,800 שקלים.
