Family Video, אחד המותגים המובילים בארה"ב בתחום הסרטים ומשחקי וידיאו, הייתה מעורבת עד לאחרונה בפרשה שאפשר בקלות לכנות גם אותה כ'סרט'.
באחת מחנויות הרשת הועסק עובד המאובחן כסובל מדיכאון וחרדה major depression and social anxiety disorder. העובד סבל התנכלויות והטרדה במסגרת עבודתו בשל מצבו ה'רגיש' וכאשר הוא התלונן בפני הנהלת הרשת, הוא פוטר לאלתר.
העובד פנה לנציבות לשוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות וזו הגישה בשמו תביעה כנגד הרשת בגין פיטורים לא הוגנים תוך פגיעה חמורה בזכויותיו כבעל מוגבלות. פרקליטות מחוז ניו-יורק החלה לבנות תיק כנגד Family Video אולם הנהלת הרשת ביקשה לסגור את התיק מחוץ לכותלי בית המשפט. במסגרת הליך הגישור הסכימה הרשת לשלם לעובד סך של 70,000 כפיצויי על עוגמת הנפש, בהסדר תשלומים שיתפרס על 3 שנים (23,000 דולר בשנה).
אליזבת' גרוסמן, עורכת הדין מטעם הנציבות לשוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות, אמרה למגזין Human Resource Journal: "אסור לו [למעסיק] להטריד עובד, לאפשר שיטרידו אותו, להפלות לרעתו ו/או לפטר אותו בשל מצבו הבריאותי הפיזי ו/או הנפשי. אנחנו נלחמים ונמשיך להילחם בכל מעסיק שיפגע, בכל דרך שהיא, בכל עובד העונה על הקריטריונים של 'עובד עם מוגבלות'".
אולם הנציבות לשוויון זכויות לבעלי מוגבלויות לא תמיד משיגה את מבוקשה. השבוע דחה בית המשפט תביעה שהגישה הנציבות בשם עובדת בנק שפוטרה בגיל 44. העובדת טענה שפוטרה בשל גילה המבוגר ולכן פיטוריה הם אפליה על רקע גיל.
העובדת התקבלה לעבודה באחד מסניפי בנק מבוסס בארה"ב וכעבור 15 שנים היא קודמה לתפקיד מנהלת דלפק. הבנק טען להגנתו כי היא פוטרה בשל התנהגות לא מקצועית, בעקבות תלונות מקרב לקוחות ועובדי הבנק על התנהלותה וכי השיקולים לפיטוריה היו עניינים, בעוד העובדת טענה כאמור לאפליה על רקע גיל. בית המשפט דחה את תביעתה מחוסר ראיות היות שהיא לא הצליחה להוכיח קשר ישיר בין גילה לבין העובדה שפוטרה.
