קבלן כוח האדם הורשע בעבירה פלילית בשל אי ניהול פנקס שעות עבודה, למרות שהחברה שהעסיקה בפועל כן ניהלה פנקס שעות עבודה לפי חוק שעות עבודה ומנוחה.
מנגד, זוכה הקבלן לפי חוק הודעה על תנאי ההעסקה, לאחר שנמצא שהפר רק את החובה לפרט את מועד יום המנוחה של העובד.
בערעור שהגיש הקבלן לגבי סכום הפיצוי פסק בית הדין הארצי לעבודה, כי אין מקום להתערב בגובה הקנס בסכום של 10 אלפים שקלים בהתייחס למכלול העבירות, לאור העובדה שסכום הקנס נקבע על הצד הנמוך.
בנוגע לאי מתן הודעה לעובד, הקבלן הורשע מאחר שההודעה שנמסרה לא כללה את כל הפרטים הנדרשים לפי החוק: יום המנוחה השבועי, הפרשות המעסיק לקרן פנסיה וימי העבודה של העובד.
היעדר פירוט של 'ימי העבודה' במסגרת ההודעה לעובד אינו מהווה הפרה של החוק, שכן הוא אינו מתחייב לפיו.
אשר להעדר פירוט סכומי ההפרשות לקרן הפנסיה: החובה לכלול פרטים אלה בהודעה, מותנית בקיומה של חובה מקבילה החלה על המעסיק להפריש לקרן הפנסיה הפרשות במועד שבו הוא מחויב למסור את ההודעה. הקבלן לא הוכיח שהתנאי התקיים במקרה זה.
השמטת יום המנוחה השבועי מטופס ההודעה לעובד, לאור טיב המעשה, תוצאותיו ונסיבותיו, האינטרס הציבורי והעובדה שמדובר במעשה קל ערך, אינה נכללת כעבירה פלילית.
אשר להרשעה בעבירה לפי חוק שעות עבודה ומנוחה, סעיף 25(א) לחוק זה קובע כי מעסיק חייב לנהל פנקס בדבר שעות עבודה, שעות מנוחה שבועית, שעות נוספות, גמול שעות נוספות וגמול עבודה במנוחה שבועית, ובו יירשמו הפרטים שייקבעו בתקנות.
החובה לנהל רישום חלה על המעסיק, והוא גם זה שכפוף לסנקציות האזרחיות והפליליות הקבועות בחוק, במקרים של העדר רישום, או רישום שאינו עולה בקנה אחד עם החוק.
קביעה זו אינה מתעלמת מתבניות העסקה מורכבות, שבהן העובד נדרש לבצע את עבודתו מחוץ לחצר המעסיק ולעיתים גם במרחק ניכר מכך.
במצב זה, המעסיק יכול להיעזר ברישומים שבוצעו באמצעות מזמין העבודה. עם זאת, הוא לא יכול לפטור עצמו מהחובה להתוות את הכללים שלאורם יערך הרישום, לרבות ההגדרה של זמן השהיה בעבודה אשר יחשב כזמן עבודה, כעבודה בשעות נוספות או כעבודה במנוחה השבועית.
בית הדין הארצי לעבודה קבע, כי רישום שעות העבודה שעורך המזמין, ללא מעורבות המעסיק, בהגדרה של זמן השהיה במקום העבודה (שנחשב לשעות עבודה בפועל), שעות נוספות או שעות עבודה במנוחה השבועית, בפיקוח על אופן התיעוד ועל הדרך שבה תובטח יכולת הבקרה של העובד בזמן אמת, אין די בו כדי להשיג את המטרות שעומדות ביסוד חובות הרישום שבחוק שעות עבודה.
קבלן כוח האדם לא פיקח ולא ביקר את אופן התיעוד של שעות העבודה ולא היה מעורב בקביעת הכללים שלפיהם הוגדרו שעות העבודה של העובד, שהועסק כעובד חצר.
ברישום שערכה החברה שהזמינה את העבודה היו חסרים פרטים מהותיים המתחייבים בחוק. לאור כל זאת פסק בית הדין הארצי לעבודה, כי נראה שהרישום שערכה החברה שהעסיקה את העובד בפועל לא מספיק כדי להביא להגשמת התכלית שבבסיס החובה לנהל פנקס שעות עבודה.
נוכח חשיבות האינטרס הציבורי במסגרת הסייג של זוטי דברים, כמו גם של מהות המעשה כקל ערך, נדחתה הטענה בקשר להרשעה בעבירה של אי ניהול פנקס שעות עבודה.
אשר לדחיית הבקשה לביטול הרשעת קבלן כוח האדם בעבירה של אי ניהול פנקס שעות עבודה: הערעור בנוגע לאי ביטול הרשעת קבלן כוח האדם, נדחה.
בית הדין הארצי לעבודה פסק, כי אין מקום להתערב בגובה הקנס בסכום של 10 אלפים שקלים בהתייחס למכלול העבירות, לאור העובדה שסכום הקנס נקבע על הצד הנמוך.
