אצלנו מותר להיכנס לחדר ישיבות בטרנינג. אפילו רצוי!

ניצן חגאג הינה שותפה-מנהלת ומדריכת כושר גופני בחברת HR Fitness שאותה יסדה ב-2009 יחד עם שותפה למיזם שרון רושנסקי.

חגאג הינה בעלת ניסיון של שנים באימון כושר גופני, אימון אישי, אימון קבוצתי והתמחות בהנחיית פילאטיס. רושנסקי הגיע עם ניסיון עשיר בתחום הספורט עם דגש על ניהול חדרי כושר. יחד הם החליטו שנכון להם להקים יחד מיזם שמקדם את נושא הבריאות, דרך הספורט, בשוק העבודה.

כיום החברה מתמחה במתן שירותי כושר לארגונים ולחברות הייטק. אמנם הם נקראים לעתים לבצע אירועי כושר מיוחדים, אולם הפעילות העיקרית שלהם הינה הנחלת תרבות של אימון גופני, כדרך קבע, כחלק מהשגרה, בתוך מקום העבודה וכמובן – לטובת העובדים.

מה זה אומר להכניס כושר לארגון? איך זה בא לידי ביטוי בהיקף השעות ובמרחב הפיזי שנחוץ לפעילות?

אנחנו מציעים לאירועים פעילות ספורטיבית קבועה שמתבצעת כאמור במקום העבודה. יש לנו ארגונים שאליהם אנחנו מגיעים פעמיים בשבוע ויש ארגונים שאליהם אנחנו מגיעים פעמיים ביום עם פעילות בוקר ופעילות ערב. זה תלוי בגודל הארגון ובמוכנות שלו להשקיע.

ישנם ארגונים שבהם נבנה חדר כושר ייעודי אבל בהרבה ארגונים אין חדר כושר. במקרים כאלה פשוט עושים הסבה. כל חדר פנוי, חדר ישיבות, חצר אפילו גג. יש לנו כמה ארגונים גדולים ששם אנחנו מקיימים שיעורי התעמלות בחדר האוכל. זה משעשע השילוב הזה של חדר אוכל שהופך פתאום לאולם התעמלות. אנחנו פשוט מזיזים את השולחנות הצידה ויש לנו חדר כושר!

ישנם ארגונים שמאפשרים לעובדים שלהם לצאת מהעבודה ולהתעמל על חשבון שעות העבודה. בחו"ל יש ארגונים שממש מחייבים או דוחקים בעובדים להגיע לשיעורי התעמלות. בארץ זה כמובן לא כך. הארגון מציע לעובדים את האופציה להתעמל כצ'ופר. כך העובדים רואים את זה – כצ'ופר. גם כשהארגון לא משלם לעובדים על פעילות אנחנו רואים עובדים שנשארים אחרי העבודה או יוצאים לשעת אימון ואז משלימים את שעת העבודה הזו.

איך נכנסים לארגון ומחליטים מה עושים? ספורט זו מילה כל כך גדולה, איך בוחרים את סוגי ההתעמלות או את הרמה?

כל אימון קבוצתי דורש הבנה של המדריך לזיהוי רמת המתעמלים הממוצעת. אנחנו תמיד נכנסים לארגון עם תוכנית אימונים ממוצעת כלומר לא הרמה הגבוהה ביותר כי אנחנו לא רוצים להפיל את העובדים אבל בהחלט לא נתחיל מהרמה הנמוכה ביותר. כל המטרה היא שירגישו שהם מתחילים לעבוד. אחר כך צריך לשים דגש על חיזוק, התמדה ולאט לאט עלייה ברמות הקושי.

לגבי בחירת סוגי הספורט, לא משנה לאיזה ארגון אני נכנסת אני תמיד פוגשת אנשים שיושבים הרבה והרבה יותר מדי. אז אני תמיד אכוון לשיעורים ששמים את הדגש על יציבה, מתיחות, סיבולת לב ריאה. אני אציעה להם פילאטיס, אירובי, עבודה על שרירי בטן, והרבה מתיחות כמובן.

מי שלוקח חלק חשוב מאוד בבניית תוכנית האימונים בארגון הם מנהלי משאבי אנוש ורווחה. הם נותנים לנו משובים על העובדים לאחר שהם ערכו בירור (כמו שאלון עובד) והם יודעים למה יש ביקוש. הם בדרך כלל באים אלינו ואומרים שהעובדים רוצים סוג מסוים כמו פילאטיס או זומבה ואנחנו מכינים להם תוכנית אימונים בסיסית לבחירתם.

ברגע שנבחרה התוכנית והאימונים מתחילים, זה נהיה דינאמי מאוד ונתון לשינויים והתפתחויות על פי דרישת העובדים. יש לנו ארגז כלים רחב שמאפשר לנו לגשת לכל העובדים, צעירים ומבוגרים. עובד שבוחר להשתתף בפעילות הגופנית מחויב להציג אישור רפואי שמוכיח שהוא כשיר לפעילות. בנוסף, בתחילת כל שיעור המדריך שואל האם מי מהמשתתפים סובל מבעיות רפואיות או פציעות. אם לעובד יש איזושהי בעיה, המדריך ידע לכוון אותו במשך האימון. אנחנו מאמנים לא מעט עובדים עם כאבי גב, פריצות דיסק, אפילו נשים בהריון.

אני יודעת איך זה עובד בחדר הכושר שלי. אנשים נרשמים ואז מגיעים בהתלהבות 5 פעמים בשבוע הראשון. בשבוע השני זה יורד לשלוש. אחרי חודש לא רואים אותם. ככה זה גם בארגונים?

אצלנו זה בדיוק ההיפך! כשאנחנו נכנסים לארגון יש היענות אבל לא היענות שיא. זה מתחיל מקבוצות קטנות שמגיעות ואז חבר מביא חבר. עובדים שנהנים מתחילים לשכנע את החברים שלהם, הקבוצה מחזקת ומעודדת את חבריה כך שיש התמדה. אני ממש רואה איך הקבוצות גדלות לאט לאט. האימון הופך להיות חלק מהשגרה של העובדים והם ממש מתמכרים. אני שמה לב שיש מקומות קבועים.

ואם מדברים על אורח חיים בריא, שספורט הוא רק נדבך ממנו, האם אתם מקדמים את נושא הבריאות בארגון בעוד מובנים?

הארגון קורא לנו כדי לאמן את העובדים. אף ארגון לא הסמיך אותנו להיות קואוצ'רים תזונתיים. לא הכניסו אותנו לקפיטריה והתייעצו איתנו על התפריט. אבל זה מגיע מצד העובדים עצמם. אלה שמשתתפים בשיעורים ניגשים אל המדריכים ומתייעצים פרטנית על נושאים כמו: האם לאכול לפני או אחרי אימון? מה כדאי לאכול? כמה? מתי?. כפי שציינתי, הם מספרים למאמנים על כאבים ופציעות שחלקם הם תוצאה של שחיקה בעבודה ואז המאמן מציעה להם פתרונות. המאמנים שלנו שמגיעים לארגון יודעים שהפעילות שלהם לא נגמרת בסוף האימון אלה היא נמשכת כל עוד העובדים רוצים לשאול או להתייעץ.

במדינה כמו ארה"ב שבה המעסיק משלם על ביטוח הבריאות של העובד ויש לו אינטרס להוריד את הפרמיה השימוש בספורט ועידוד הפעילות הגופנית בארגון הוא ברור. אז אפשר להבין מדוע מעסיקים רוצים לבנות חדרי כושר בבניין. אבל מה האינטרס של מעסיק ישראלי?

כפי שציינתי, יש דינאמיקה מדהימה בין העובדים בהתעמלות הקבוצתית. אנשים מביאים חברים מהמחלקה, שומרים מקום אחד לשני, מעודדים, תומכים. אני בטוחה שהם אחר כך עוזרים אחד לשני ותומכים אחד בשני בחדר הישיבות כשהם עובדים על פרויקט. זה גיבוש חווייתי מעבר לפעילות שמקדמת בריאות.

ומעבר לגיבוש, בניית צוות ואפילו שיתוף פעולה, אשר העובדים לומדים ומתנסים בהם במהלך הפעילות עצמה לפעילות יש ערך מוסף לארגון מעצם הפיכת העובדים לבריאים יותר. נכון, הארגון אולי לא חוסך בתקציב ביטוח הבריאות, כמו שאולי קיים בארה"ב, אך במקביל עובדים בריאים יותר לוקחים פחות ימי מחלה, הם נמרצים ואנרגטיים יותר (כך שהתפוקה גדלה), הדבר מפחית מחלות מקצוע וניוון גופני – אשר גם הם בתורם תורמים ישירות לשורת הרווח הסופית של הארגון.

כלומר שלפעילות גופנית ערכים נוספים, חלקם גלויים וחלקם לא, אך כולם חוזרים לארגון. יש פה מצב של win-win, גם העובדים נהנים ונהפכים בריאים יותר וגם הארגון מרוויח. החזר ההשקעה בעיסוק בספורט במקום העבודה הוא גבוה יחסית וזאת בנוסף לכל הערכים הנוספים שהארגון מרוויח מהפעילות.