דיני עבודה
מטפלת ומנהלת ברשת נעמ"ת לקתה בסרטן העור, וטענה כי הגורם למחלה הוא החשיפה הממושכת לשמש במהלך עבודתה. העובדת עבדה גם במתנ"ס נוסף, שגם במסגרת עבודתה בו נאלצה לשהות במשך שעות ארוכות בשמש, ולפיכך הגישה נגדו ונגד נעמ"ת בקשה לפיצוי על מחלתה.
התובעת עבדה במשך קרוב ל-20 שנה כמטפלת בנעמ"ת ולאחר מכן במתנ"ס נווה יוסף. היא טענה כי במסגרת עבודתה נחשפה לשמש במשך כארבע שעות ביום בממוצע, מאחר שעבודתה דרשה שהייה בחצרות פתוחות. בשלב מסוים הופיעו כתמי שמש על עורה ולבסוף חלתה בסרטן עור. בתביעה שהגישה נגד שני מקומות העבודה, תארה את סבלה בעקבות המחלה – הכאבים החרדות והניתוחים הרבים שנאלצה לעבור. בנוסף, נותרו בה צלקות רבות שפגעו בתדמיתה הנשית. היא ביקשה להטיל את האחריות של פרוץ המחלה ונזקיה על שני מקומות העבודה. התביעה שהגישה הנה לפיצוי נזיקי.
המעסיקים טענו להגנתם כי מדובר בהתיישנות של המקרה. בנוסף, טענו כי ברוב שנות עבודתה של האשה היא עסקה בתפקידי ניהול, שלא כללו עבודה מחוץ למשרד וחשיפה לשמש, וכי לא ניתן להוכיח כי המחלה פרצה דווקא בעקבות החשיפה לשמש במסגרת עבודתה ולא בעקבות חשיפה אליה כל אדם נחשף במהלך חייו.
שופט בית משפט השלום בחיפה, זאיד פלאח, הכיר בחלק מהתביעה. בתחילה קבע כי בחלק מהתביעה אכן חלה התיישנות, מאחר שהעובדת לא מיהרה לבדוק את הנגעים שהופיעו על עורה כפי שכל אדם סביר היה פועל.
בהמשך קבע כי המעסיקות לא סיפקו לעובדת ציוד ואמצעי הגנה מפני השמש, ועל כן היא נאלצה לשהות בשמש ללא כל אמצעי הגנה. בכך, קבע השופט, הפרו המעסיקות את חובתן ואת אחריותן להזהיר את העובדת מפני החשיפה לשמש באופן יזום. על כן ניתן להטיל עליהן את האחריות לפרוץ המחלה.
יחד עם זאת, נקבע כי לעובדת קיימת אחריות של 30% לפרוץ המחלה ולנזקים שנגרמו לה, מכיוון שהיא היתה מודעת לנזקי השמש הנגרמים ושעלולים להיגרם בעקבות חשיפה. ההוכחה לכך היא שהעובדת נדרשה להגן על הילדים בהם טיפלה מפני השמש, ולעצמה לא דאגה למיגון.
השופט ציין את הקושי בעבודה הדורשת שהייה של שעות מרובות בשמש, ואת סבלה של העובדת. לפיכך תפוצה על ידי המעסיקות הנתבעות ב-57,500 שקלים.
