חברה מסחרית שהעסיקה 13 עובדות נסגרה ונפתחה מחדש על ידי מעסיק אחר. כל עובדות החברה התקבלו מחדש לעבודה, פרט לעובדת אחת שהיתה בהריון.
בית הדין לעבודה קבע כי המעסיק החדש לא קיבל אותה לעבודה רק בגלל ההיריון ובכך ביצע אפליה אסורה. המעסיק החדש חויב לשלם לעובדת שפוטרה בפיצויים בסכום של 70 אלף שקל.
המעסיק טען שאי קבלתה לעבודה לא היה קשור להיריון, ונבע מחוסר התאמה לתפקיד.
אלא שבית הדין האזורי לעבודה קבע, כי לאור העובדה שהתובעת היתה העובדת היחידה מבין כל העובדות שלא התקבלה לעבוד, אף על פי שענתה על דרישות התפקיד, הרי שהסיבה היחידה לכך שלא התקבלה היתה הריונה. התביעה התקבלה והמעסיק ישלם פיצויים בגין הפרת חוק שוויון הזדמנויות בעבודה ועוגמת נפש, כאמור, בסכום 70 אלף שקלים.
העובדת שתבעה, הועסקה במשך עשרה חודשים במקום עבודה זה, כשלצדה עבדו 12 עובדות נוספות. בשלב מסוים נסגרה החברה בגלל קשיים כלכליים, וכל העובדות קיבלו הודעות על פיטוריהן. באותו מועד הודיעה התובעת לראשונה כי היא בהיריון.
החברה עברה למעסיק חדש ומנהלות מטעמו ערכו פגישה עם כל העובדות המפוטרות כדי לבחון את התאמתן לקבלה מחדש והמשך עבודה בחברה.
כלל העובדות, והתובעת ביניהן, הסכימו לתנאי העבודה החדשים שהוצעו להן וביקשו להתחיל לעבוד מחדש בשירותה של החברה החדשה.
התובעת הבהירה גם למעסיק החדש כי היא בהיריון. כאשר ביקשה לדעת אם להתייצב לעבודה למחרת היום, הודיעו לה שכרגע אין צורך בעוד עובדות.
המעסיק לא הציג כל ראיה לחוסר מקצועיותה של העובדת, ובית הדין התרשם שהסיבה היחידה לאי קבלתה לעבודה היתה ההיריון.
לאחר שהתברר לעובדת שכל שאר העובדות המשיכו בעבודה מלבדה, היא הגישה את התביעה, בטענה שאי קבלתה נעשתה על רקע אפליה פסולה ובחוסר תום לב רק בשל הריונה.
החברה טענה מנגד, כי היא מעסיקה מאות עובדות ברשת, כולן נשים צעירות אשר מעת לעת יוצאות לחופשת לידה ושבות לעבודה כדבר שבשגרה.
לטענת החברה שנתבעה, היא כלל לא ידעה על הריונה של התובעת במועד הריאיון שנערך עמה, וכי הסיבה לאי קבלתה לעבודה היתה דרישתה לקבל שכר גבוה כתנאי להמשך עבודתה.
בנוסף, טענה החברה, כי ההתרשמות היתה כי מדובר בעובדת עם תודעת שירות לקויה, ללא מוטיבציה ועם יכולות מקצועיות נמוכות.
חוק שוויון הזדמנויות בעבודה אוסר על אפליית אישה בשל היריון, בקבלה לעבודה. במקרה זה, התובעת טענה כי לא היתה אפשרות להתרשם מיכולותיה המקצועיות במהלך הריאיון הקצרצר עמה.
כמו כן טענה התובעת כי היא עבדה אצל המעסיק הקודם במשך שלוש שנים שבהן הוא היה מאוד מרוצה מעבודתה, הוכיחה שהתאימה לתפקיד.
פרט לכך, כאמור, התברר כי כפי שטענה התובעת, היא היחידה מבין כל העובדות שלא התקבלה לעבודה מחדש.
המנהלת מטעם החברה אמנם הצהירה כי התרשמה בריאיון מעובדת עם יכולות מקצועיות נמוכות, אשר הואשמה ביחס לא טוב כלפי לקוחות.
עם זאת, לא הוצגה לכך כל ראיה לכך, לרבות משובים שליליים שנטען כי התקבלו בקשר לתובעת, או עדים כמו מנהלת החנות או המעסיק הקודם.
לאור זאת השתכנע בית הדין לעבודה כי כי העובדת לא התקבלה מחדש לעבודה אך ורק בגלל ההיריון. לא נותר לו אלא לקבל את התביעה ולחייב את המעסיק שביצע אפליה אסורה בתשלום פיצויים בסך 70 אלף שקלים. הפיצוי כולל גם פיצוי עוגמת הנפש של התובעת.
