בית הדין לעבודה קבע, כי הפחתת היקף משרה במהלך התקופה אשר בה עבד העובד בחוזה לתקופה קצובה, מזכה אותו בתשלום פיצוי ממוני, כך שהוא יהיה באותו מצב שהיה ללא ההפחתה.
בתקופה שלאחר תום תקופת החוזה לתקופה קצובה, לא היתה למעסיק מחויבות להעסיק את העובד בהיקף של משרה מלאה. לכן, ולאור העובדה שההחלטה לגבי קיצוץ היקף משרה התקבלה משיקולים ענייניים ובתום לב, המעסיק היה רשאי להחליט האם להמשיך את ההתקשרות עם העובד ובאיזה היקף.
עוד נקבע, כי באופן קבלת ההחלטות בדבר צמצומים בהיקף המשרה נפלו פגמים ובראשם פגיעה בזכות השימוע של העובד. מכיוון שכך, פסק בית הדין לעבודה כי ישולם לו פיצוי לא ממוני בסכום של כ-65 אלף שקלים.
היקף המשרה של העובד היה יורד בכל מקרה, בלי קשר להתנהלותו. הפחתה חד צדדית זו בהיקף המשרה מהווה הפרת הסכם ההעסקה לתקופה קצובה בין העובד לבין המעסיק ולכן העובד זכאי לפיצוי בגינה בסכום של 45 אלף שקלים.
אשר להחלטות המעסיק ביחס לתקופה שלאחר תום חוזה ההעסקה לתקופה הקצובה קבע בית הדין לעבודה כי אין למעסיק כל מחויבות להעסיק את העובד לאחר תום תקופת ההסכם.
לכן לא היתה למעסיק מחויבות להעסיק את העובד בהיקף של משרה מלאה בתקופה שלאחר תום חוזה ההעסקה לתקופה הקצובה. לאור זאת, ובכפוף לכך שההחלטה התקבלה משיקולים ענייניים ובתום לב, המעסיק רשאי להחליט האם להמשיך את ההתקשרות עם העובד ובאיזה היקף.
בהקשר זה, לא הצליח העובד להוכיח כי ההחלטה על הפחתת היקף העסקתו בתקופה שלאחר תום חוזה ההתקשרות לתקופה קצובה, התקבלה משיקולים זרים ולא משיקולים ענייניים של צרכי המעסיק, הנתונים לשיקול דעתו. לכן ביחס לתקופה זו החלטת המעסיק התקבלה כדין.
בסיכומו של דבר קבע בית הדין לעבודה כי באופן קבלת ההחלטות בדבר צמצומים בהיקף המשרה נפלו פגמים שעיקרם פגיעה בזכות השימוע של העובד.
בית הדין האיזורי לעבודה פסק לעובד פיצוי בגין פגמים בשימוע בסכום של 121,608 שקלים, השווה לשש משכורות. פיצוי זה לא נפסק כנזק ממוני בגין אבדן הכנסה אלא כפיצוי בעד נזק לא ממוני.
לעומת זאת, בית הדין הארצי לעבודה קבע כי יש לקבוע את שיעור הפיצוי בסכום גלובלי, לפי אמות המידה שנקבעו בפסיקה, ולא כמכפלה של משכורות.
בקביעת שיעור הפיצוי בגין הפגמים שנפלו בהליך הפחתת המשרה יש מקום לקחת בחשבון את הפגמים שנפלו בהליכי השימוע, משום שאכן נפסק פיצוי ממוני בשל הפרת הסכם ההעסקה.
כמו כן יש לקחת בחשבון את תקופת עבודתו של העובד ואת גילו, וכן את השיקול כי נושא התלונות נגד העובד הועלה גם בשל העובדה שהעובד לא השלים עם הפחתת היקף משרתו ופנה לייעוץ משפטי.
ולכן, פסק בית הדין הארצי לעבודה, כי בנסיבות אלה זכאי העובד לפיצוי על נזק לא ממוני בסכום של 65 אלף שקלים.
בית הדין הארצי לעבודה פסק עוד, גם אם המעסיק לקח על עצמו את עלות הייצוג המשפטי, הרי שעצם היות התביעה בסכום משמעותי תלויה ועומדת נגדו (נגד המעסיק), מצדיק חיוב בהוצאות משפט.
זאת, גם כדי להרתיע מפני תביעות חסרות עילה כנגד עובדים הממונים על עובדים, שביצוע תפקידם כרוך מטבע הדברים גם בעימותים עם עובדים אחרים, תופעה היכולה להרתיע את העובדים הממונים מלמלא את תפקידם.
