עובד שעבד בתפקיד סוכן מכירות הגיש תביעה כנגד המעסיק לאחר 37 שנות עבודה, בטענה ששנתיים קודם לכן, בעת שהיה בן 62, הוא פוטר בגלל אפליה על רקע גיל. לדבריו הוא פוטר באופן לא ראוי רק בגלל גילו וכי הסיבהה לפיטורים לא היתה מוצדקת.
מנגד טענה החברה כי העובד פוטר בגלל צמצומים הכרחיים שהיא נאלצה לבצע בעקבות משבר הקורונה.
בית הדין האיזורי לעבודה פסק כי לא היתה סיבה מוצדקת לפיטורי העובד וכי המעסיק לא הצליח להוכיח שהעובד לא הופלה בגלל גילו.
בית הדין האיזורי לעבודה קבע, כי התרשם שבכל 37 שנות עבודתו, המעסיק מעולם לא הביע חוסר שביעות רצון מתפקודו.
עוד ציין בית הדין, כי 13 עובדים פוטרו בעקבות משבר הקורונה, וכי המעסיק לא הציע לעובד לעבור לתפקיד אחר, למרות נתוני המכירות שלו, שהיו גבוהים יותר בהשוואה לסוכני מכירות אחרים.
לכן השתכנע בית הדין כי העובד פוטר שלא כדין בגלל גילו, וקבע כי המעסיק יפצה אותו ב-80 אלף שקלים בשל הפרת חוק שוויון הזדמנויות בעבודה. בנוסף, חוייב המעסיק לשלם את הוצאות המשפט ושכר טרחת עורכי הדין בסכום של 20 אלף שקלים.
פרטי המקרה, לפני ההחלטה על פיטוריו של העובד הוא זומן לשימוע. במכתב הזימון כתבה החברה כי היא שוקלת את המשך העסקתו בשל צמצום היקף כוח האדם שהיא נאלצת לבצע בגלל משבר הקורונה.
לדברי העובד, במשך כל שנות עבודתו הוא זכה לשבחים והערכה מצד המעסיק ומצד הלקוחות, ולא היתה כל סיבה לפטרו, פרט משיקולי אפליה בגלל גילו המתקדם.
לדבריו, החשיבה היצירתית שהוא השקיע בעבודתו הביאה את החברה לרווחיות, וכאות תודה על תרומתו ופתרונותיו היצירתיים, הציע המעסיק לעובד ולרעייתו טיול.
פרט לעבודתו כאיש מכירות, העובד גם הגה תנור משולב דו תאי כשר שיתאים לציבור הדתי, שניתן לאפות בו זמנית בתאים נפרדים בשרי וחלבי ביחד ללא מעבר אדים ותוך הפרדה מוחלטת בין התאים.
זאת ועוד, יחד עם העובד שתבע, עבדו בחברה סוכנים נוספים צעירים יותר שלא פוטרו. לדבריו, הוא העובד המבוגר ביותר והוותיק ביותר בחברה ואחד מבעלי השכר הגבוה מבין אנשי המכירות.
במילים אחרות, טען העובד, כי לא היתה כל סיבה לפטר אותו והוא פוטר בשל אפליה מחמת גיל. עוד טען העובד, כי השימוע נערך כטקס ריק מתוכן וכי ההחלטה לפטרו היתה עובדה מוגמרת.
לדבריו הוא הרגיש כי המעסיק משתמש במשבר הקורונה כתירוץ, במקום להפחית בשכרו או להוציאו לחופשה ללא תשלום.
לאור כל זאת תבע העובד פיצוי בסכום של 300 אלף שקלים בשל חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, ו\או פיצוי עבור נזק לא ממוני והפרת חוב תום הלב ופגיעה בזכות הטיעון ועוגמת נפש. בנוסף תבע העובד פיצוי בסכום של 600 אלף שקלים בגין הפסדי השתכרות.
בנוסף תבע העובד פיצוי בגין אי מסירת הודעה על תנאי עבודה או /שינוי בתנאי עבודה בסכום של 15 אלף שקלים.
טענות החברה: לדברי החברה, תפקידו של העובד הפך לא רלוונטי מאז שפרצה הקורונה, ולאור צמצום ברווחים, הוחלט לפטר כעשרה אחוזים מכוח האדם בחברה.
בית הדין האיזורי לעבודה קבע, כי אפליה על רקע גיל מבוגר היא תופעה קשה ומשפילה, הפוגעת בכבודו של העובד ובאפשרותו לקיים את חייו בתנאים מינימליים.
יתרה מכך, קבע בית הדין, כי אפליה על רקע גיל היא אסורה על פי חוק שוויון הזדמנויות בעבודה.
יצויין, כי גם בדיון בבית הדין על אפליה על רקע גיל, העובד נדרש להוכיח שלא היתה סיבה לפיטורים הקשורה להתנהגותו או מעשיו.
במקרה הנוכחי, בית הדין האיזורי לעבודה קיבל את טענת העובד לפיה הוא לא התנהג באופן שמצדיק את פיטוריו.
בית הדין האיזורי לעבודה לקח אמנם בחשבון את העובדה שהחברה נאלצה לפטר 10 אחוזים מכוח האדם שלה בגלל משבר הקורונה, אבל קבע, כי המעסיק לא נתן סיבה משכנעת למה עובד זה נבחר להיות אחד המפוטרים.
בית הדין ציין, כי המעסיק לא הציג כל ראיה לכך שהיקף המכירות של העובד היה נמוך יותר מזה של אנשי מכירות אחרים שלא פוטרו.
לכן הגיע בית הדין למסקנה שהשיקול של גיל העובד היה אחד משיקולי המעסיק בעת ההחלטה לפטרו.
בסיכומו של דבר פסק בית הדין האיזורי לעבודה כי הפיטורים בוצעו שלא כדין בגלל גילו של התובע וקיבל את התביעה.
המעסיק חויב לשלם לעובד פיצויים בסכום של כ-100 אלף שקלים הכוללים 80 אלף שקלים כפיצוי, ו-20 אלף שקלים לכיסוי הוצאות המשפט ושכר טרחת עורך הדין.
רכיב התביעה לגבי ההודעה על תנאי העסקה או שינוי בתנאי העסקה נדחה. בית הדין פסק כי החברה הציגה הודעה על תנאי העסקה, וכי הוא לא שוכנע שהעובד הרים את הנטל לסתור הודעה זו.
מספר תיק: 2540-12-20
