עובדת פוטרה ממקום עבודתה ביום שלפני יציאה מתוכננת לחופשה בת שבעה ימים, בעקבות כך שסיפרה למנהלת במקום כי היא עוברת טיפולי פוריות, וכי החופשה נועדה לשם כך.
באותה עת עבדה העובדת באותו מקום עבודה כששה חודשים וכמה ימים. בית הדין לעבודה פסק כי הפיטורים מנוגדים לחוק עבודת נשים.
בית הדין לעבודה חייב את המעסיק לפצות אותה על הפסד השכר בתקופת ההיריון והלידה ובגין זכויות סוציאליות שונות.
סכום הפיצוי הכולל הועמד על 70,782 שקלים. בנוסף הטיל עליו בית הדין לעבודה לשלם לעובדת הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסכום של 8,500 שקל.
התובעת אמרה בבית הדין כי במהלך תקופת עבודתה בחברה היא החלה בבדיקות וטיפולים לצורך הפריה חוץ גופית. היא לא נעדרה מהעבודה לצורך הטיפולים אך היתה צפויה להיעדר באותם ימים בהם ביקשה חופשה, למשך שבוע.
יום לפני יציאתה לחופשה קראה לה מנהלת המקום, הודיעה לה שאין די עבודה לספק לה ומסרה לה מכתב פיטורים, ללא שימוע ועל אף שידעה על טיפולי הפוריות.
לאור העובדה שהעסק נכנס להליכי פשיטת רגל ועיכוב הליכים, התביעה התנהלה בפועל נגד בנה של המנהלת, שרשום כבעל העסק.
המעסיק, מצידו, טען כי התובעת הסתירה את ניסיונותיה להיכנס להיריון וניתקה ביוזמתה את הקשר עם העסק באותו יום שהיתה אמורה להתחיל בחופשה.
לדבריו, העובדת מעולם לא אמרה שהיא עוברת טיפולי פוריות. הוא הסביר כי אמנם העסק הוא שלו, אבל בגלל מצבו הבריאותי, הוא מנוהל על ידי אימו.
הבעלים אף הסביר בבית הדין כי זמן קצר לפני שהתובעת החלה לעבוד בחברה הוא הקפיא את פעילות העסק אך אמו המשיכה לנהלו ולהפעילו ללא ידיעתו ובמסגרת זו העסיקה את התובעת. לאחר שנודע לו על כך הוא ניתק את הקשר עם אמו.
התובעת הכחישה את הדברים והצהירה, כי אמנם תנאי עבודתה סוכמו עם אמו של בעל העסק אבל הוא הכיר אותה והיא אף העבירה לו כמה פעמים כספים ששילמו לה לקוחות.
בית הדין לעבודה דחה את גרסתו של בעל העסק וקבע שהוא הכיר את התובעת ובתור בעל העסק אחראי כלפיה לקיום הוראות החוק.
חוק עבודת נשים אוסר על מעסיק לפטר עובדת העוברת טיפולי הפריה חוץ גופית, במהלך 150 הימים שלאחר תום ימי ההיעדרות עקב הטיפולים, אלא אם כן העסק מקבל היתר מיוחד ממשרד הכלכלה.
הוראות אלה של החוק, לרבות איסור הפיטורים, חלים גם כאשר העובדת לא נעדרת מהעבודה בשל הטיפולים.
עוד קבע בית הדין לעבודה כי מהקלטות השיחות בין העובדת שפוטרה לבין המנהלת עולה באופן חד משמעי כי המנהלת ידעה על דבר הטיפולים שהעובדת עוברת – עוד לפני מועד הפיטורים. למרות זאת, יום לפני התאריך שנקבע להחזרת הביציות היא פיטרה אותה בניגוד לחוק עבודת נשים.
לאור כל זאת, חייב בית הדין לעבודה את המעסיק לפצות את התובעת על אובדן השכר בתשעה חודשי ההיריון ובתקופה המוגנת של 60 ימים שלאחר הלידה וכן על אי קבלת דמי לידה.
עוד פסק בית הדין לעבודה כי העובדת תקבל פיצוי בגין פיטורים שלא כדין ובהעדר שימוע, בגין אי מתן הודעה לעובד על תנאי העבודה ועל חסר בהפרשות לפנסיה, פדיון חופשה ודמי מחלה.
