בית הדין לעבודה פסק לאחרונה כי מעסיק ישלם לעובדת פיצוי בסכום של 50 אלף שקל. בהם פיצוי בסכום של 40 אלף שקלים בעקבות הפרת חוק עבודת נשים, ואי החזרתה של העובדת לעבודה, אף על פי שלא ניתן היתר לפטרה בשל טיפולי פוריות בהם היתה מצויה.
כמו כן ישלם המעסיק סכום של 10 אלפים שקל בגלל הפרת חובת השימוע.
העובדת פעלה בסבירות
בית הדין לעבודה קבע, כי העובדת פעלה במסגרת תחום הסבירות ולא חרגה ממנו בהפעלת שיקול דעתה. עוד קבע בית הדין לעבודה כי העובדה אינה חייבת לבצע הבחנה בין תקופות ההגנה השונות מפיטורים שמעניק החוק, לא כל שכן את ההבחנה בין סוגי טיפולי הפוריות. על כן, לא חלה עליה חובה לאזן בשל כך בין זכויות העובדת אל מול המעסיק בהקשר זה.
לאור זאת, דחה בית הדין לעבודה את טענת המעסיק לפיה לא היה בסמכותה של העובדת לבחון את הסיבות שהובילו לפיטוריה. למעסיק לא ניתן היתר לפיטורים בשל טיפולי פוריות שעברה העובדת. וברגע שלא ניתן למעסיק היתר לפיטורים, הרי שפיטורי העובדת מבוטלים.
הפיטורים בוטלו ועל המעסיק היה להחזירה לעבודה
לאור העובדה שהחלטת הפיטורים התבטלה, הרי שעל המעסיק היה להחזיר את העובדת לעבודתה ולבחון את התנהלותה בתקופה הנוספת.
למרות זאת, המעסיק לא החזיר את העובדת לעבודה כלל, ומכיוון שכך, לא היתה לו אפשרות לבחון את טענות העובדת והתנהלותה בתקופה נוספת.
הפרת חוק עבודת נשים
במצב זה, בו המעסיק הפר את חוק עבודת נשים, ונוכח עוגמת הנפש שנגרמה לעובדת, קבע בית הדין לעבודה כי העובדת זכאית לפיצויים בשל נזק לא ממוני בסכום של 40 אלף שקל.
בית הדין לעבודה בחן את הסיבות לפיטורי העובדת מבחינה מהותית והגיע למסקנה כי סיבות אלה אינן מבוססות עובדתית. כמו כן מצא בית הדין לעבודה, כי לא הוכח שאלו הן אכן הסיבות האמתיות לפיטורי העובדת.
בית הדין קבע, כי העובדת פוטרה בשל שיקולים זרים. הוא קבע כי לממונה על העובדת לא היה נוח להציג בפני העובדת את הסיבות האמיתיות לפיטוריה, בהזמנות לשימוע.
כמן כן לא היה נוח להציג את הסיבות האמיתיות לפיטורים בפני המשתתפים בשימוע או בפני בית הדין לעבודה.
כתוצאה מכך, לא בוצע שימוע כדין, כפי שצריך להתבצע. ולאור העובדה שלא בוצע שימוע בוצע כדין, פסק בית הדין לעבודה, כי לעובדת מגיע פיצוי נוסף בסכום של 10 אלפים שקלים בגין פיטורים שלא כדין ופגמים מהותיים בהליך השימוע.
כאמור, בסך הכול ישלם המעסיק לעובדת פיצוי של 50 אלף שקלים.
