התופעה של ארגונים שמחליטים לפטר עובד ומודיעים על כך לכל העובדים או לחלקם, תוך הכתמת המוניטין של אותו עובד שפוטר, אינה נדירה.
לכן חשוב להסביר, כי הסיבות שבגללן פוטר העובד – בין אם סיבת הפיטורים היא שהארגון החליט שהוא כבר אינו מתאים לתחום הפעילות של הארגון, ובין אם הוא פוטר בגלל עבירות משמעת – אינן מצדיקות (אף פעם) את הכתמת שמו ברבים והוצאת לשון הרע נגדו.
הדרך ההגונה וההוגנת לפטר עובד היא לבצע את הפיטורים בדיסקרטיות ובצורה הגונה, גם במקרים בהם המעסיק חש שהעובד עצמו נהג באופן לא הגון ולא הוגן כלפי הארגון. על אחת כמה וכמה כשזה לא היה המקרה.
בעבר היתה בארץ חברה גדולה ומצליחה שפיטרה עובדים טובים, מסיבות רבות שאף אחת מהן אינה קשורה לעבירות משמעת.
היו עובדים שפוטרו משום שלא עמדו ביעדים ברבעון מסויים, היו עובדים שפוטרו משום שהחברה עצמה הפסידה פרויקט ונאלצה לקצץ את מצבת כוח האדם, היו עובדים שפוטרו משום שמערכת היחסים בינם לבין המנהל הישיר שלהם הפכה עכורה, והיו עובדים שפוטרו מסיבות אחרות שכאמור, אינן קשורות לעבירות משמעת.
בעת הפיטורים נהגה החברה באופן עקבי להכתים קשות את המוניטין של אותם עובדים שפוטרו.
להכתמת המוניטין של אותם עובדים היתה סיבה אחת: החברה ניסתה למנוע מאותם עובדים להצטרף אל חברות מתחרות באותו ענף, מתוך חשש שהם יממשו אצל המתחרים את המיומנויות שרכשו בחברה עצמה.
כיום המצב המשפטי אינו מאפשר זאת. חברה שמכפישה עובד שפוטר, גם אם הוא עבר עבירת משמעת, וגם אם הסיבה (לכך שהחברה מיידעת את שאר העובדים לגבי נסיבות פיטוריו של אותו עובד) היא רצונה להרתיע את העובדים האחרים מלבצע את אותן עבירות משמעת, היא עלולה להיתבע בשל לשון הרע ולשלם פיצויים בסכומים של עשרות ולפעמים גם של מאות אלפי שקלים, בפרט במקרים בהם אותן הודעות לשון הרע מונעות מהעובד להתקבל למקום עבודה אחר.
לאחרונה פסק בית הדין לעבודה כי מעסיק ששלח לעובדים הודעת טקסט שמודיעה להם על פיטוריו של אחד העובדים, ישלם לאותו עובד פיצויים בשל לשון הרע בסכום של 50 אלף שקלים.
סכום הפיצויים הכולל שנפסק לטובת העובד (הכולל פיצויים בגין טענות נוספות של העובד) הסתכם ב-322,910 שקלים.
פרטי המקרה: העובד טען שהמעסיק הפר את חוק איסור שימוש בלשון הרע, כאשר השפיל אותו ולעג לו מול עובדים אחרים.
זאת ועוד, העובד טען כי מעסיקו שלח הודעות לכל עובדי החברה לגבי דרישותיו (של העובד שפוטר) באשר לזכויותיו, וכי מנהלת הכספים של החברה טענה שאינו משלם עבור האוכל שהוא קונה.
עוד טען העובד, כי ההודעה שקיבל לגבי הדרישה ממנו להפסיק להגיע לעבודה, הופצה לכל שאר העובדים לפני שהגיעה אליו. שמו של העובד צויין בהודעה חמש פעמים. בנוסף, טען העובד, כי הנהלת החברה שלחה לשאר העובדים הודעה כי אין להעניק לו שירותים.
ואם בכך לא די, הרי שלטענת העובד, כאשר הגיע למסעדה בה נהגו לאכול העובדים, סירבו עובדי המסעדה לשרתו, והוא הושפל בכל רחבי העיר.
עוד טען העובד כי ההודעה לגבי פיטוריו נעשתה בניגוד לחוק ההודעה המוקדמת שנקבעה בהסכם הקיבוצי ובניגוד להבטחה שקיבל מהמעסיק.
לטענת העובד, גם השימוע לא בוצע על פי כל הכללים. לטענתו, במהלך שיחת השימוע הוא ניסה לשכנע את המנהל שלו להמנע מלפטר אותו ולאפשר לו להמשיך בעבודתו, ואף הציג לשם כך כמה נימוקים.
למרות זאת, למחרת יום השימוע אמר לו המנהל בשיחת מסדרון כי הוא מפוטר בכל זאת, ולא נתן לכך כל נימוק.
טענות נוספות של העובד נגעו להפקדות לפנסיה, תשלום עבור שעות עבודה נוספות, ותשלום עבור כל ימי ההבראה שמגיעים לו על פי חוק. כמו כן ביקש העובד לקבל פיצויי פיטורים בסכום של 17,780 שקלים.
טענת המעסיק: בנוגע לתשלום שעות נוספות טען המעסיק כי העובד שימש בתפקיד בכיר, ולכן היה אחראי על שעות עבודתו וניהל את זמנו, וכי הוא לא נדרש לעבוד בשעות עבודה נוספות ואף לא דרש תשלום נוסף.
בנוגע לקרן הפנסיה טען המעסיק כי העברתה נעשתה ביוזמת המנכ"ל לאחר אישורו והסכמתו של העובד.
המעסיק הדגיש כי במהלך המעבר הסבירו לו על ההשלכות שבמעשה והוא אף הסכים לשחרור חלק מהכספים הצבורים.
בנוגע לתביעה בשל לשון הרע טענה החברה כי בדיקתו של העובד (לגבי התשלום עבור האוכל שהוא קונה) נעשתה ביוזמת מנהלת הכספים, וכי איסור הכניסה שהוטל עליו נעשה משום שהיה יוצר אווירה בעייתית בין העובדים.
פסק הדין: בית הדין לעבודה פסק לטובת העובד פיצויים בסכום של 50 אלף שקלים בגין לשון הרע.
לגבי המסרונים שנשלחו לעובדים קבע בית הדין כי הם לא היו רלוונטיים עבור שאר העובדים ואינם נחלת הכלל, ולכן מהווים הפרה של חוק לשון הרע.
בנוסף, קבע בית הדין לעבודה כי איסור הכניסה שהוטל על העובד היווה עלבון קשה עבורו.
בית הדין לעבודה פסק כי עדותו של העובד אמינה, ולאור העובדה שמעסיקו לא שקל את הארכת תקופת עבודתו לאחר גיל הפרישה, פסק לטובת העובד פיצויים בסכום של 100 אלף שקלים בסעיף זה.
עוד פסק בית הדין, כי המעסיק ישלם לעובד פיצויים עבור הפרשי שכר בגין תוספת ותק בסכום של 41,073 שקלים, פיצויים עבור הפרשי פיצויי פיטורים בסכום של 94,618 שקלים ופיצוי בסכום של 2,054 שקלים עבור הפרשות לפנסיה ו-3,080 שקלים עבור ההפרשות לקרן ההשתלמות.
לגבי העברת קרן הפנסיה לחברה אחרת החליט בית הדין לדחות את טענת העובד משום שהוא לא הוכיח כי סירב לכך. גם לגבי רכיב השעות הנוספות נקבע כי העובד אינו זכאי להם בשל היותו בתפקיד בכיר.
