מתמחה במשרד רואה חשבון, שטיפל בתיקו של איש עסקים אמריקאי שנעלם בלב ים בנסיבות מסתוריות, התפטר מעבודתו. איש העסקים, שנעלם בהפלגה בפלורידה, סמך ידו במשרד רואה החשבון שטיפל בענייניו הכספיים והפקיד בידי עובדי המשרד את המפתחות לדירות שהיו בבעלותו. העובד, שהועסק על ידי משרד רואה החשבון כמתמחה, היה בעל גישה לכלל המידע "הרגיש" אודות איש העסקים לאורך כל תקופת התמחותו.
לאחר שהגיש התפטרותו ממשרד רואה החשבון, בעלי המשרד הגישו כנגד המתמחה תביעה על סך 300,000 ₪ בגין מסירת מידע פנימי ומסמכים פנימיים לגורם שלישי ולבעלי עניין בסכסוכים במשפחת איש העסקים המדובר. בעלי משרד רואה החשבון אף דרשו מבית המשפט להורות למתמחה לשעבר להימנע ממסירת כל מידע שהגיע לידיו בעת שעבד במשרד. התובעים טענו כי לאחר שעזב את החברה, המתמחה הצהיר בפני עו"ד כי אולץ לקחת חלק במעשים פליליים שבוצעו במשרד. בעלי משרד טענו בתביעתם כי המתמחה לשעבר פרסם מידע כוזב, הפר את חובת תום הלב, האמון וההגינות, ואת התחייבותו בחוזה ההעסקה לשמור סודיות ולמנוע ניגוד עניינים. לסיכום, בעלי החברה טענו כי העובד לשעבר התרשל בתפקידו כמתמחה, פגע בשם החברה בדרך של הוצאת לשון הרע, פגע בפרטיותם ואף גזל מידי החברה סוד מסחרי.
הנתבע מיהר להגיש תביעה נגדית, בה הוא טען שבעלי המשרד התרשלו בכך שדרשו ממנו לבצע מעשים פליליים בנכסיו של הלקוח המדובר. המתמחה טען בכתב התביעה כי הוא נאלץ להתפטר לאחר שהבין כי רואי החשבון במשרד מתכננים לבצע עבירה פלילית חמורה. לדבריו, היות שנאלץ להתפטר מבלי שהשלים את תקופת ההתמחות שלו, הוא לא יכול היה לסיים את לימודי ראיית החשבון ולגשת למבחני המועצה. אשר על כן, נגרם לו נזק של אבדן הכנסה למשך שנתיים. המתמחה ביקש מבית המשפט להורות לבעלי המשרד לפצות אותו בסך של 700,000 ₪ בגין אבדן הכנסה ועגמת נפש.
שופט בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע, יוחנן כהן, פסק שהנתבע חבר לצדדים המעורבים בסכסוך המשפחתי של איש העסקים שאותו ייצגה החברה – מאחורי גבם ותוך מעילה חמורה באמונם – של בעליה. השופט כהן דחה על הסף את התביעה הנגדית שהגיש הנתבע, והדגיש כי הוא זה שהפר את חובת תום הלב, האמון וההגינות כלפי התובעים כשחשף מסמכים פנימיים של המשרד ופעל בניגוד עניינים, תוך הפרת התחייבותו בחוזה העבודה. יחד עם זאת, היות שהתובעים לא הצליחו להוכיח שנגרם להם נזק בגין פגיעה בפרטיות, רשלנות או גזל סוד מסחרי, ועל כן דרישתם לפיצוי בסך 300,000 הינה מוגזמת. בית הדין הורה לנתבע לפצות את התובעים בסך 50,000 ₪ ועוד הוצאות משפטיות בסך 10,000 ₪.
