אפליה במקום העבודה היא נושא שבתי הדין לעבודה לוקחים כיום ברצינות רבה, ולא מגלים כל סלחנות כלפי מעסיקים שנוקטים באפליה אסורה במקום העבודה.
חדשות לבקרים מטילים בתי הדין על מעסיקים (שמפלים לרעה עובדים ומועמדים) לשלם פיצויים בסכומים של עשרות, ולעיתים אף מאות אלפי שקלים.
ולמרות זאת, תופעת האפליה, גם אם צומצמה במידה רבה ב-20 השנים האחרונות, עדיין לא נעלמה מעולם העבודה.
הנה 5 דוגמאות לפסקי דין שהתקבלו בבתי הדין לעבודה בנושאי אפליה:
1 מעסיק ישלם פיצוי של כ-93 אלף שקלים לעובדת שקיבלה שכר נמוך יותר מעובדים גברים שמילאו אותו תפקיד.
2 מעסיק ישלם פיצוי של 150 אלף שקלים ובנוסף עוד 15 אלף שקלים הוצאות משפט, לעובדת שהיקף משרתה קוצץ ובסופו של דבר פוטרה רק בגלל היותה בהיריון.
3 מעסיק ישלם לעובדת פיצוי בסכום של 250 אלף שקלים משום שפיטר אותה מסיבה של גיל והעדיף על פניה עובדת צעירה הרבה יותר.
4 מעסיק ישלם פיצוי בסכום של 50 אלף שקלים לעובדת בכירה שפוטרה בשל נטייתה המינית, ובנוסף גם פיצוי בעקבות פגמים שנפלו בהליכי השימוע בשווי של שלוש משכורות בסכום של 36.87 אלף שקלים.
5 מעסיק ישלם לעובדת פיצויים בסכום כולל של כ-68 אלף שקלים משום שפוטרה במהלך טיפולי פוריות.
אין ספק שבתי הדין לעבודה עשו דרך ארוכה וחשובה ביותר בכיוון של מאבק בתופעת האפליה. אלא שלא תמיד זה היה כך.
עד לפני כ-22 שנה התייחסו בתי הדין לעבודה הרבה פחות ברצינות לנושא האפליה. הסכומים שנפסקו היו מגוחכים עד כדי כך שלעובדים לא היתה מוטיבציה, לא כל שכן כדאיות כלכלית, לשכור עורך דין ולתבוע.
ואז הגיעה – היישר מארה"ב – אשת מכירות בשם שרון פלוטקין, שהביאה איתה מהפיכה רבתי בשוק העבודה ובדיני העבודה.
בשנת 1997, לאחר שלא התקבלה לעבודה במכירות בשל היותה אישה (כך לדברי המעסיק המיועד), אף שעמדה בכל דרישות מודעת הדרושים, הוצעה לה עבודה בתפקיד פקידותי בשכר נמוך בהרבה מזה שהיתה מקבלת בתפקיד מכירות.
פלוטקין לא היססה ותבעה את המעסיק. בית הדין האיזורי לעבודה פסק לה פיצוי של 3,000 שקל, בגובה שכר של חודש אחד אותו היתה אמורה לקבל בתפקיד הפקידותי.
אלא שפלוטקין לא ויתרה. בריאיון לאחד מכלי התקשורת באותה עת היא אמרה, כי היה לה ברור שהתקפלות משמעה שלקראת שנות האלפיים, נשים בישראל יוותרו מחוץ לתפקידים שבאותה עת הוגדרו כמיועדים לגברים בלבד.
היא ערערה לבית הדין הארצי לעבודה, כשלצידה עורכות דין משדולת הנשים, מהאגודה לזכויות האזרח ומהמרכז לסיוע משפטי בזכויות אזרח.
בספטמבר 1997, בפסק דין תקדימי, קבע בית הדין הארצי לעבודה כי על המעסיק שלא קיבל אותה לתפקיד אליו הגישה מועמדות רק משום שהיא אישה, לשלם לה פיצוי בסכום של 50 אלף שקלים.
פיצוי זה, שבאותה עת היה דימיוני בתחום פסיקות בתי הדין לעבודה, חולל רעידת אדמה והפך על פיהם סדרי עולם. מאותה עת, בתי הדין פוסקים פיצויים בסכומים משמעותיים ברוח אותה פסיקה מ-1997.
כאמור, האפליה עדיין לא פסה מעולם העבודה, ולמרות סכומי הפיצויים הגבוהים שמשלמים ארגונים בגין אפליה בעבודה, ניתן עדיין לראות מעסיקים שלא הפנימו את העובדה שכללי המשחק השתנו.
יש לציין כי האפליה היא לא רק כנגד נשים אלא חלה על סדרה ארוכה של בני אדם שיש כלפיהם דעות קדומות או אינטרסים כלכליים או אחרים של המעסיקים.
מעסיקים רבים יוצאים עדיין מנקודת הנחה שאין לגייס אדם, או לחלופין שניתן להעסיקו בתנאים לא הוגנים, לפטרו או לגרום לו להתפטר, רק בשל השתייכותו לקבוצה מסוימת.
לכן חשוב לחזור ולהדגיש, כי חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה אוסר על מעסיק להפלות בין עובדים או בין מועמדים, בגלל מינם, נטייתם המינית, מעמדם האישי, טיפולי פוריות שהם עוברים, היריון (של העובדת או של אשת העובד), או בגלל היותם הורים לילדים.
כמו כן אסור להפלות עובדים ומועמדים בגלל גיל, גזע, דת, לאום, ארץ מוצא, ומסיבות רבות נוספות.
לכתבה נוספת בנושא: איך להמנע מתביעות בביה"ד לעבודה ואיך לא לתת לטעויות קטנות להכשילכם.
תוכלו לשמוע עוד רבות על נושא זה בכנס דיני עבודה שיתקיים ב-15 בספטמבר בכפר המכביה.
