הטיות בזמן הגיוס
ביה"ד האזורי לעבודה בבאר שבע פסק השבוע פיצויים בסך 70,000 שקל לאישה שלא התקבלה לעבודה בעת חילופי מעסיקים רק בשל היותה בהריון.
לאחר שהועסקה במשך קרוב ל-3 שנים ברשת חנויות אופנה, נקלעה החברה לקשיים כלכליים והוחלט לסגור את כל חנויות המנוהלות על ידה. כך נמסרה הודעת פיטורים לכל העובדות בחנות, ובמעמד זה עדכנה העובדת כי היא בהריון.
לבסוף הזיכיון בחנות בה עבדה הועבר לידי בעלים חדש, ומנהלות מטעמו הגיעו לחנות על מנת לקיים פגישה עם כל המוכרות במטרה לבחון את מקצועיותן והתאמתן לעבודה ולגבש עמן הסכמי העסקה. במהלך הפגישה הציגה מנהלת משאבי אנוש ברשת את הצעת החברה להעסקת העובדות, והן מצדן קבלו את תנאי העבודה שהוצעו להן והביעו הסכמתן לעבודה בשירותה.
העובדת גם היא נתנה הסכמתה והבהירה כי היא בהריון. יום למחרת הפגישה ניסתה העובדת ליצור קשר עם נציגת החברה כיוון שלא עודכנה בתשובתה. לאחר מכן קיבלה העובדת הודעת טקסט בה נכתב כי אין צורך בעובדות נוספות. זאת, בעוד כל יתר העובדות שהביעו רצון להמשיך לעבוד – נקלטו בחברה החדשה.
היעדר מוטיבציה?
העובדת טענה כי אי קבלתה לעבודה נעשתה בחוסר תום לב תוך אפליה פסולה ועל רקע היותה בהיריון. מנגד טענה החברה כי היא מעסיקה כ-400 עובדות המהוות כ-97% מכלל עובדי הרשת, וכולן נשים צעירות, היולדות מעת לעת, יוצאות לחופשות לידה וחוזרות לעבוד כדבר שבשגרה.
עוד נטען כי בפגישה שהתקיימה עמה לא נאמר דבר על ההיריון, והיא דרשה לקבל תנאי שכר גבוהים מהמקובל ברשת, והתנתה בכך את הסכמתה לעבודה. לדבריה, המנהלות התרשמו בפגישה זו כי היא חסרת מוטיבציה ובעלת יכולות מקצועיות נמוכות ותודעת שירות לקויה.
בהחלטתו ציין ביה"ד כי המחוקק נותן את דעתו לקושי בהוכחת טענת ההפליה, ולכן אין הוא מטיל חובה על העובד להוכיח פוזיטיבית את טענת ההפליה, אלא נקבע כי על העובד להוכיח שלא היתה קיימת עילה ברורה לאי קבלתו לעבודה על פי התנהגותו או מעשיו.
העובדת טענה כי השיחה עם השיחה עם נציגת החברה בנוגע להמשך העסקתה היתה קצרה והתנהלה באווירה נעימה,. מאותה שיחה קצרה, לדבריה, לא ניתן היה להתרשם מתודעת השירות שלה ומיכולתה המקצועית, שכן לא נשאלה שאלות, לא נצפתה בזמן העבודה בחנות, וכהגיעו נציגי הרשת החנות כבר היתה סגורה. העובדת הציגה תלושי שכר שקיבלה עד אז, מהם ניתן לראות כי בכל חודש הייתה מקבלת בונוס על מכירות הנע בין 500 ל-1,000 שקל.
מאחר שהתובעת היא היחידה שלא התקבלה לעבודה אצל המעסיק החדש, קובע ביה"ד, הנטל להוכיח שנפל פגם בכישוריה אשר מנע ממנה לקבל אותה לעבוד עובר אל כתפי החברה. "ככל שהנתבעת לא תוכיח זאת, המסקנה היחידה המתבקשת מכך תהיה שהיא לא התקבלה לעבודה בשל הריונה", קבע בית הדין ופסק לעובדת פיצוי בסך 50,000 שקל על הפרת חוק שוויון הזדמנויות בעבודה ופיצוי בסך 20,000 שקל בשל עוגמת הנפש שנגרמה לה כתוצאה מהמקרה.
[סע"ש 48309-09-13 סולומונוב נ' אלקטרולוקוס]
