בית הדין לעבודה הטיל לפני כחודש על מעסיק לשלם 50 אלף שקלים לעובד שפוטר בעקבות התפרצות מחלת נפש. המעסיק, כך קבע בית הדין, עבר על חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, והתעלם מהעובדה שמדובר באפיזודה חד פעמית. כמו כן התעלם המעסיק מאישורים רפואיים שהציג העובד.
בית הדין לעבודה ציין, כי ההתנהגות שגרמה לפיטורי העובד פרצה על רקע משבר נפשי חולף. לאחר מכן הציג העובד אישור מרופאה תעסוקתית לפיו הוא כשיר לשוב לעבודה סדירה. בית הדין קבע, כי מכיוון שכך, מוטל היה על המעסיק לשקול להמשיך להעסיק את אותו עובד.
עוד קבע בית הדין לעבודה, כי המעסיק לא רק שהתעלם מאישור רפואי שהציג העובד, הוא אף לא ביקש הבהרות מהרופאה התעסוקתית, ולא ביקש ממנה לשקול מחדש את עמדתה כי יש להחזיר את העובד לעבודה.
המעסיק לא פעל בתום לב
יתר על כן, המעסיק טען כי חשש ממצב בו העובד יחזור לשתות אלכוהול. אלא שהעובד, כך קבע בית הדין, כלל לא היה מכור לאלכוהול. הוא אמנם שתה אלכוהול במידה חריגה, אבל במהלך כל תקופת עבודתו, לא היו כנגדו כל תלונות בנושא.
נימוק נוסף של המעסיק (לגבי הפיטורים) היה שהתובע הוצב במפעל ביטחוני רגיש. אלא שאותו מפעל בטחוני כלל לא דרש שהעובד יפוטר. ובכל מקרה, קבע בית הדין, גם אם היתה מניעה להעסיק את העובד באותו מפעל בטחוני, המעסיק לא פעל בתום לב ולא עשה מאמצים סבירים להחזרת העובד לעבודה.
בשורה התחתונה, פסק בית הדין, הסיבה הישירה לפיטורי אותו עובד היתה מצבו הנפשי. המעסיק אף התעלם מהעובדה שמדובר באפיזודה חד פעמית, וכאמור, התעלם גם מהאישור הרפואי.
הפיטורים: ביטוי לסטיגמות מהן סובלים פגועי הנפש
השופטים כתבו בפסק הדין, כי החשש שהביע המעסיק במכתב הפיטורים לגבי הישנות התנהגותו של העובד כתוצאה מהמחלה, והחשש לגבי שיקול דעתו, הם ביטוי לסטיגמות מהן סובלים פגועי הנפש. סטיגמות אלה, קבע בית הדין, לא יכולות להוות נימוק לגיטימי לפיטורי עובד.
מכיוון שכך, פסק בית הדין, כי העובד זכאי לקבל מהמעסיק פיצוי בסכום של 50 אלף שקל בגין חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות.
ולמרות כל זאת קבע בית הדין כי אין להורות על החזרת העובד לעבודה אצל המעסיק. בית הדין ציין, כי למעסיק יש עסק קטן והשבת העובד לעבודה בנסיבות אלה עלולה להסב למעסיק קושי. מה גם שקיים גם חשש לפיטורי עובד אחר, ולכן ספק ניתן ליישם את השבתו של העובד לעבודה.
