מנהלת מכירות ושיווק בחברה לטכנולוגיה רפואיות ביקשה מהמעסיקים שלה רשות להיעדר מהעבודה ליום בשבוע וכן לקצר את יום העבודה שלה בשל דלקת כרונית בשלפוחית השתן. המנהלים לא ראו זאת בעין יפה והחליטו לפטר אותה, לאחר שלוש שנות עבודה בחברה. בית הדין לעבודה פסק: מדובר בפיטורים שלא כדין.
לאחר שאובחנה כסובלת מדלקת כרונית בדרכי השתן, הרופא התעסוקתי שטיפל בעובדת קבע שהיא כשירה להמשיך לעבוד אך בתנאי שיום העבודה שלה לא יעלה על 6 שעות. כמו כן, העובדת אובחנה ככשירה לעבוד כל עוד העבודה לא מחייבת אותה לבצע נסיעות ארוכות כפי שמחייב אותה הסכם העבודה שלה וכפי שמתחייב מתוקף תפקידה. בהמשך, לאחר שהופנתה לייעוץ רפואי במסגרת נוספת, היא ביקשה ממנהליה להיעדר ליום אחד בשבוע במשך חודשיים לצורך טיפול רפואי במחלה.
כשבוע לאחר הבקשה של העובדת להיעדר ליום בשבוע מעבודתה היא זומנה לשיחה עם המנהלים שם נאמר לה כי איננה עומדת ביעדים וכי הוחלט לפטרה.
העובדת ניסתה לבוא בדין ודברים עם מנהליה, כשבין היתר היא ניסתה לטעון שלא נערך לה שימוע כדין וכי החברה מפרה את זכויותיה בכך שהיא מפטרת אותה על רקע אי כשירות בריאותית, אולם המנהלים סירבו להגיע איתה להבנות והתעקשו להוציא את הפיטורים אל הפועל. בנוסף, הנהלת החברה אף דרשה לוותר על שירותיה של העובדת בכל תקופת ההודעה המוקדמת קרי העובדת נדרשה להפסיק להגיע לעבודה על אף ששולמו לה ימי עבודה בתקופת ההודעה המוקדמת.
העובדת לא אמרה נואש והגישה תביעה לבית הדין לעבודה כשעיקר התביעה הינה: פיטורים שלא כדין.
מנהלי החברה טענו מנגד כי המניעים לפיטורים היו הישגיה הנמוכים של התובעת, שהייתה עובדת בינונית ולא עמדה ברף היעדים שהוצבו לה. ההנהלה אף הוסיפה וטענה להגנתה כי דלקת בשלפוחית השתן איננה נחשבת ל"מוגבלות" לפי חוק שוויון הזדמנויות לאנשים עם מוגבלות וודאי שלא הקשתה עליה לבצע את עבודתה. היות שכך, ה"מחלה" שממנה סבלה העובדת לא הייתה אמורה לפגוע ביכולתה לבצע את עבודתה כמו שצריך ולהגיע ליעדים שהוצבו לה.
בית הדין לעבודה דחה את ניסיונות ההנהלה "לגמד" את מצבה הרפואי של התובעת ולטעון שזו לא באמת מחלה או מגבלה. בית הדין לעבודה השתכנע שהעובדת אכן לקתה במחלה כרונית שגרמה לה לכאבים עזים ומתמשכים, חייבה אותה בבדיקות, ייעוץ ובטיפולים רפואיים ממושכים. בית הדין השתכנעה כי המחלה אכן פגעה באיכות חייה של העובדת ולכן יש להכיר בה כאדם בעל מוגבלות.
בית הדין אף דחה את טענת החברה לפיה העובדת הייתה בינונית ולא עמדה ביעדה וזאת בהסתמך על נתונים משנים קודמות שבהן העובדת קיבלה בונוסים. העובדה שהעובדת קיבלה בונוסים בכל שנה באה להראות כי הנהלת החברה הייתה מרוצה מהעובדת וכי זו אכן עמדה ביעדים שהוצבו לה.
בית הדין לעבודה: העובדת סבלה מהלם פסיכולוגי כפול עקב התנהגות המעסיקה!
שופט בית הדין לעבודה דורי ספיבק קבע שמן הראיות עולה בבירור שפיטורי התובעת נעשו שלא כדין, ללא התראה מוקדמת וללא הליך שימוע תקין כפי שמחייב החוק. לטענת השופט ספיבק חשיבות השימוע לפני פיטורים גוברת כאשר המעסיק אף מוותר על שירותי העובד בתקופת ההודעה המוקדמת, כפי שבחרה הנהלת החברה לעשות. במקרה כזה ההלם הפסיכולוגי הנלווה לכל הודעת פיטורים הוא כפול ומכופל שכן העובד נשלח מיידית לביתו. המעסיקה הייתה צריכה להפגין רגישות שבעתיים היות שמדובר בעובדת שסבלה מבעיה רפואית והיה עלייה לנהוג בה ביתר התחשבות בנוסף על החובה לנהוג בתום לב ועל פי חוקי העבודה.
לאור פסיקתו של בית הדין לטובת העובדת ועל רקע הקביעה שהפיטורים נעשו שלא כדין, חייב בית הדין את המעסיקה לפצות את העובדת בסך של 225,000 ש"ח בגין פיטורים שלא כדין, פיטורים בניגוד לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה ועוד שכר טרחת עורך דין.
ללימוד נושא זה ועדכון בנושא חוק ייצוג הולם לעובדים עם מוגבלות, כמו גם סוגיות מתקדמות בחובת השימוע, ילמדו בהרחבה במסגרת כנס דיני עבודה שנערוך בחודש הבא:
למידע נוסף ורישום לכנס דיני עבודה – לחץ כאן!
