מאבטחת בחברת ביטחון אזרחי אמרה נואש מלרדוף אחר הממונים עלייה לצורך קבלת משכורת אחת שלא שולמה לה ועוד תוספת שעות עבודה. לאחר כשישה חודשים של "רדיפה" אחר הממונים, ללא התייחסות ראויה, היא פנתה לנציג במשרד התמ"ת. היא חשבה לתומה שפנייה לתמ"ת תסייע לה ולא שמהלך זה יוביל לסיום מידי של עבודתה.
נפתחה ההרשמה לכנס דיני עבודה 2015! בואו להרחיב את הידע שלכם בדיני עבודה. לפרטים והרשמה לחצו כאן
משרד התמ"ת דווקא מיהר להגיב והחל לטפל במקרה החדש באופן מידי. כבר באותו יום פנה נציג ממשרד התמ"ת לחברת האבטחה, ודרש ממנה להמציא תלושי שכר שניתנו לעובדת המתלוננת, רישומי שעות עבודה ודו"ח שכר בפועל.
מרגע שמשרד התמ"ת התערב, המאבטחת שובצה לעבודה פעם אחת בלבד ומאז היא לא קיבלה יותר משמרות, קרי עבודתה הופסקה לפתע באופן חד צדדי. כעבור כשבוע, העובדת קיבלה מבעל החברה מכתב פיטורים.
העובדת הגישה – כתב אישום פלילי – בבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב כנגד החברה וכנגד הבעלים שלה. במהלך הדיון בבית הדין נציגי חברת האבטחה הודו באי תשלום שכר מינימום ופיטורי עובדת בעקבות הגשת תלונה לתמ"ת. כמו כן, מנציגי החברה נמסרה הודאה בדבר אי תשלום פדיון חופשה שנתית והוטל עליה קנס בסך 4,320 ש"ח.
בית הדין פסק כי סמיכות הזמנים (בין הגשת התלונה לתמ"ת, על ידי העובדת, לבין הפיטורים) מלמדים כי הסיבה העיקרית לפיטורים הינה הגשת התלונה לתמ"ת. מה שחיזק את עמדת העובדת הייתה הוכחה שהמעסיקה הציעה לה לשוב לעבודה בתנאי שתבטל את התלונה לתמ"ת.
מצד המעסיקה נטען כי איש לא איים על העובדת וכי לא דרשו ממנה לבטל את התלונה. נציגי החברה טענו כי העובדת היא זו שביקשה לסיים את עבודתה וכי מכתב הפיטורים ניתן לה כמחווה של רצון טוב ומתוך הבנות בין שני הצדדים.
החברה הורשעה בעבירה של פיטורי עובדת בשל הגשת תלונה לתמ"ת, עבירה שהעונש המרבי לה הוא שלוש שנות מאסר או קנס בסך 75,300 ש"ח..
עם זאת, שופט בית הדין לעבודה זיכה את בעל החברה מהעבירה הפלילית, לאחר ששוכנע כי שבשל המבנה ההיררכי בארגונו שבבעלותו, לא היה לו חלק בקביעת תנאי העבודה של המאבטחים ולא נתין לראות בו "ממונה מטעם המעסיק".
נפתחה ההרשמה לכנס דיני עבודה 2015! בואו להרחיב את הידע שלכם בדיני עבודה. לפרטים והרשמה לחצו כאן
