מועמדת בהריון
עובדת ניקיון בחברת כוח אדם הוצבה לעבוד בעיריית נתניה. לאחר כארבעה חודשי עבודה ניגש אליה המנהל שלה ושאל "את בהריון?". העובדת השיבה בחיוב וכבר למחרת קיבלה הודעת פיטורים.
המנהל טען שהעירייה איננה שבעת רצון מתפקוד העובדת
המנהל הציג בפני העובדת טענות כביכול שהושמעו על ידי נציגי העירייה וטען כי הם אינם מרוצים מתפקודה. את טענותיו חיזק המנהל במכתבים ששלחה אליו אחת המנהלות שבהם אותה מנהלת התלוננה על עבודות הניקיון (באופן כללי) ועל טיבם של חומרי הניקיון.
העובדת שפוטרה ידעה כי הטענות אינן מכוונות כלפיה והיא פנתה אל אותה מנהלת שכתבה את המכתב וביקשה את עזרתה. אותה מנהלת נענתה לבקשת העובדת ושלחה מכתב לחברת הניקיון בו הדגישה כי העובדת ביצעה את עבודתה נאמנה וכי "אין להעניש את ה-ש.ג" על לא עוול בכפו. המנהלת אף דרשה שהמנהל יתנצל בפני העובדת ויחזיר אותה לעבודה באופן מיידי.
חרף התערבותה של מנהלת בעירייה, דבר לא נעשה והפיטורים נותרו על כנם. העובדת המפוטרת פנתה לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב בדרישה לפצות אותה בגין פיטורים שלא כדין בשל הריונה.
מהעירייה נטען מנגד כי העובדת עבדה באופן שלא סיפק את רצון מנהלי העירייה וכי דרישות הלקוח הוסברו לה פעם אחר פעם. נאמר לה במפורש שעליה להשתפר אך היא לא עשתה זאת. מהעירייה עוד נטען כי כלל לא ידעו שהעובדת בהריון.
העובדת הועסקה על ידי חברת הניקיון במשך ארבעה חודשים בלבד ולכן לא חלות עליה הוראות חוק עבודת נשים (האוסרות על פיטורי נשים בהריון ללא אישורה של הממונה על העסקת נשים). ואולם חוק עבודת נשים לא חל במקרה זה, חוק שיוויון הזדמנויות בעבודה אוסרים על פיטורי אישה בהריון ללא קשר לתקופת העסקתה. נטל ההוכחה שהפיטורים היו ענייניים/ מקצועיים ואינם קשורים כהו זה בהריון הינם על כתפי המעסיק.
בית הדין לעבודה: לא הייתה סיבה אחרת לפיטורים פרט להריון
שופטת בית הדין לעבודה, אסנת רובוביץ-ברכש, קבעה כי המכתב שכתבה המנהלת בעירייה מעיד באופן חד וברור כי תלונות העירייה על מצב הניקיון לא התייחסו אל העובדת הספציפית אלא דווקא על אופן התנהלותה של חברת הניקיון ועל חומרי הניקוי שזו סיפקה לעובדים. המכתב שכתבה המנהלת מדבר בשבחה של העובדת, מה שמבהיר שלא רק שעובדי העירייה מרוצים מאותה עובדת ספציפית אלא שהיא אף זכתה להערכה בשל עבודתה הנאמנה.
בית הדין פסק כי הנתבעת (חברת הניקיון) פעלה בחוסר תום לב כשהחליטה לפטר את העובדת חרף העובדה שהתברר כי תלונות העירייה אינן נוגעות ישירות לעבודה, וכי היא אף מוערכת על ידי המנהלת. כמו כן נקבע כי חברת הניקיון פעלה בחוסר תום לב כשפיטרה את העובדת ארבעה חודשים בלבד לאחר תחילת עבודתה, וזאת למרות שהייתה אמורה להקצות לה ששה חודשי הסתגלות לתפקיד.
העובדה שחברת הניקיון בחרה לפטר את העובדת לפני חלוף ששה חודשי ההסתגלות הנהוגים בחברה, מהווה הוכחה לכך שעובדת זו הופלתה, כך קבעה השופטת, ולכן ברור כי סיבת ההפליה וסיבת הפיטורים היא הריונה של העובדת ולא כל דבר אחר.
בית הדין לעבודה פסק כי סיבת הפיטורים הינה הריון ולכן יש לפצות את העובדת בסך 35,209 ש"ח ועוד 10,000 ש"ח הוצאות שכר טרחת עורך דין.
מתי מותר לפטר עובד ומתי לא? הרשמו עכשיו לכנס דיני עבודה
