הפופולאריות הגוברת של הרשתות החברתיות משפיעות באופן גובר על שוק העבודה באופנים שונים ומגוונים. לעתים היא משרתת אותו, בין היתר בזכות כלים לגיוס עובדים, מיתוג מעסיק וכו'. אך לעתים היא עלולה להוות איום על הארגון, למשל במקרים של חשיפת יתר, פגיעה בתדמית הארגון או הדלפת סודות חברה.
כך או כך, הרשת החברתית לא יורדת ולו ליום אחד מסדר היום של קהילת משאבי אנוש אשר מדי יום נאלצים להתמודד עם שאלות מגוונות אשר לעיתים נותרות בסימן שאלה- האם מותר להציץ בפרופילים של העובדים או המועמדים? האם מותר לדרוש מהם לפתוח כרטיסים ברשת החברתית או לצרף את הארגון לחברים שלו? האם מותר או צריך להעיר לעובדים על התבטאויות לא הולמות ברשת החברתית? ועוד.
מצבים מורכבים אלה הובילו לפריחתם של הכנסים המגוונים של קהילת משאבי האנוש, המוקדשים לסוגיות העולות השונות העולות בנושא הרשתות החברתיות, כגון גיוס ברשת החברתית, תגמול והוקרת עובדים באמצעות הרשת החברתית, מיתוג מעסיק ברשת החברתית.
עם זאת, כשמדובר על חוקי עבודה / דיני עבודה במרחבים הווירטואליים של הרשת החברתית, העניין מקבל משנה תוקף ודורש התייחסות מדוקדקת ונטולת סיכונים. מנהלי משאבי אנוש נאלצים לתפקד לעיתים כיועצים משפטיים בארגון כשהם מבקשים לדעת מהו הגבול – בין החוקי ללא חוקי – בכל הקשור להתנהלות ברשת החברתית.
Fire Me…Make My Day
לאחרונה עלה לכותרות סיפורו של עובד אמריקאי שפוטר בעקבות התבטאות ברשת החברתית. עם זאת, הוא לא הראשון מסוגו ולכן הוא קובע מעין נורמה, אם לא הלכה, בשאלה – מתי מותר לפטר עובד על רקע פעילות ברשת החברתית.
ברשומה שהעלה לרשת החברתית פייסבוק, כתב אותו עובד מתוסכל "תפטרו אותי! תעשו לי את היום!". משאלתו לא איחרה להתמשש.
כפי שפורסם באתר Tlnt, המדובר בעובד המועסק בחברת שירותי בריאות אשר השתייך לקבוצה בפייסבוק בה חברים עמיתיו לעבודה. העובד ביקש לחלוק את התסכול שלו ממקום העבודה עם חבריו, וכתב שנמאס לו מהיחס של הנהלת החברה ושלא אכפת לו מתגובתם, מצדו הם יכולים פשוט לפטר אותו ודי. לא מזיז לו. להיפך, זה "יעשה לו את היום", כדבריו. אחד העמיתים שהשתייך לקבוצה סגורה זו הראה את הפוסט של העובד למנהל, ובתגובה כעבור זמן קצר העובד פוטר לאלתר.
אם הסיפור הזה נשמע לכם מוכר זה בגלל שהוא אינו הראשון שעלה לכותרות. רק לפני מספר חודשים עובדת אחרת פרסמה בעמוד הבית שלה רשומה דומה בו היא כתבה: "נו כבר, שיפטרו אותו לכל הרוחות" ואכן גם היא פוטרה לאלתר.
בלוגרים זועמים לצד ארגוני עובדים ניסו ועודם מנסים למנוע פיטורים של עובדים בעקבות התבטאויות ברשת החברתית בתואנה שזוהי זכותם של העובדים להתבטא בינם לבין עצמם על בסיס חוק חופש הביטוי, גם אם מדובר על התבטאויות שאינן 'מחמיאות' לארגון ולמעסיקים. ארגונים לא מעטים ניסו לטעון כי ההתבטאויות הללו ברשתות החברתיות מותרות לעובדים מכוח הזכות לנהל דיונים על תנאי העבודה ובמסגרת זו להביע תרעומת על מקום העבודה, תנאי העבודה ועל מעסיקיהם.
אולם בית המשפט האמריקאי הבחין בין דיון קיבוצי בין העובדים לבין התבטאות פרטית של העובד וקבע כי התבטאות יחידים איננה מוגנת בזכויות העובדים. בית המשפט קבע כי במקרה ספציפי זה בו עובד מביע מורת רוח בשל מצבו האישי בארגון ולא לוקח חלק בדיון קיבוצי על מצב של העובדים בכלל, על תנאי העסקה או פגיעה בזכויות שלהם. לכן המדובר בהתבטאות אישית עוינת כלפי מקום העבודה ולא שיח משותף של עובדים בו מועלים חששות וביקורת כלפי הארגון – במטרה להטיב את תנאי העבודה.
על כן, התבטאויות מסוג "הלוואי ויפטרו אותי" או "אני שונא את המנהלת שלי והלוואי והיא תתפגר" הן התבטאויות שאינן מעוגנות בזכויות של עובדים להתבטא כחלק מהזכות שלהם להתאגד, גם אם מדובר על התבטאויות בקבוצה מצומצמת וגם אם מדובר על התבטאות בתוך קבוצה שמכילה עמיתים לעבודה או למקצוע.
כמובן שיש לבחון כל מקרה לגופו ומומלץ להתייעץ עם עורך דין המתמחה בדיני עבודה לפני שמקבלים את ההחלטה לפטר עובדים, על אחת כמה וכמה לפני שמקבלים החלטה לפטר עובד על סמך התבטאות או התנהלות ברשת החברתית.
נושא השימוש ברשתות חברתיות בפרט, והרשת בכלל, הינו סבוך ומסובך, ודיני העבודה בתחום אינם ברורים מספיק ונקבעים בעיקר בפסקי דין, כלומר כאשר כבר מאוחר מדי מבחינת הארגון. בכנס דיני עבודה שייערך בסוף החודש ניתן יהיה ללמוד להחשף יותר לדיני עבודה בעידן הדיגיטלי – המותר והאסור מבחינת המעסיק ועל התנהלות נכונה מול העובדים בתחום.
למידע נוסף ורישום לכנס דיני עבודה לחץ כאן!
